בידספיריט | האוטוביוגרפיה של מפקד מחנה אושוויץ
האוטוביוגרפיה של מפקד מחנה אושוויץ רודולף הס אשר נכתבה על ידו לפני הוצאתו להורג בתום המלחמה. ניו יורק, 1959- מהדורה אנגלית ראשונה - ”זו הייתה בהחלט פקודה יוצאת דופן ומפלצתית. אף על פי כן, הסיבות מאחורי תוכנית ההשמדה נראו לי נכונות. לא הרהרתי בה באותו זמן: ניתנה לי פקודה, והייתי חייב לבצע אותה. ... איני יכול להבין עד היום כיצד הצלחתי, בשלווה גמורה, לתת את הפקודה לירות...”. Commandant of Auschwitz: The Autobiography of Rudolf Hoess - מפקד מחנה אושוויץ - האוטוביוגרפיה של רודולף הס. אחד המסמכים האוטוביוגרפיים החשובים ביותר שיצאו מפי אחד ממבצעי השואה עצמם - קצין אס אס הנאצי ומפקד מחנה ההשמדה אושוויץ אשר היה אחראי לרצח של מיליוני יהודים ושל מאות אלפי קרבנות בני עמים אחרים באושוויץ במהלך השואה, ומבכירי האחראים לביצוע בפועל של תכנית ”הפתרון הסופי”. הוצאת The World Publishing Company, קליבלנד וניו יורק - 1959 - מהדורה אנגלית ראשונה. מבוא מאת לורד ראסל ליברפול. רודולף הס (Rudolf Höss) – מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ בשנים 1940–1943 שבו רצחו הנאצים כשלושה מיליון יהודים. מזמן הקמתו (הוא היה אחראי על בנייתו) בשנת 1940 ועד סוף 1943 - שנת השיא של ההשמדה ההמונית. האיש שידע יותר מכל אדם אחר, הן ממקור ראשון והן כמנהל, על הפשע הגדול ביותר של גרמניה הנאצית. בתום המלחמה הס נמצא ונשבה על ידי הבריטים, הוסגר לפולנים, נשפט, נידון למוות, נלקח בחזרה לאושוויץ ושם נתלה. בתקופה שבין משפטו להוצאתו להורג, הוא נצטווה לכתוב את האוטוביוגרפיה הזו. הס כתב את הדברים במהלך שהותו בכלא הפולני בחודשים ינואר-פברואר 1947, לאחר שהחקירות המקדימות הושלמו, לפני שהוכרע גזר דינו. הס הוחזק בתנאים הדוקים אך יחסית סבירים, משום שהרשויות הפולניות הבינו את הערך התיעודי של עדותו. לאחר חקירות אינטנסיביות, ביקשו ממנו לכתוב את סיפור חייו במילים שלו, מתוך מטרה לתעד את מנגנון מחנה אושוויץ מהזוית של המבצע והאחראי הראשי. בניגוד לפושעים נאצים אחרים, הס לא הכחיש את מעשיו. להיפך, הוא תיאר בפירוט ובקור רוח את תפקודו כמפקד אושוויץ, את שיטות ההשמדה ואת הפקודות שקיבל. החוקרים התרשמו מיכולתו לזכור פרטים לוגיסטיים, שמות, מספרים ונתונים כאילו מדובר בדו”ח מנהלתי. הכתיבה נעשתה על ידו תוך מודעות מלאה לכך שצפויה לו הוצאה להורג שכן הוא ידע שיש בידי התביעה די ראיות לאחריותו לפשעים. עם זאת, הוא ניסה ליצור את הרושם כאילו הוא הוכרח לבצע את פקודות הרצח על ידי ממוניו וכי אישיותו סלדה לגמרי מכל ההליך המפלצתי אותו ניהל יום יום. את האוטוביוגרפיה הוא כתב בצורה שוטפת ובסדר כרונולוגי כשהוא מתאר את האירועים החל משנות נעוריו, הצטרפותו למפלגה הנאצית ועלייתו בסולם הפיקוד, אך לכל אורכה הוא הכניס כאילו כבדרך אגב טיעונים להוכחת חפותו במטרה ליצור רושם של אדם בעל לב חם ולנקות עצמו מאשמה, כאשר טיעונו המרכזי הוא שאת הפשעים החמורים שביצע הוא פעל כמוציא לפועל פקודות שקיבל מלמעלה, באופן שלא היתה לו שום אפשרות להתנגד להן. את היותו מורגל בביצוע פקודות הוא מתאר כבר בראשית הביוגרפיה, כשעוד בשנות נעוריו הורגל בביצוע פקודות: ”מנעוריי המוקדמים גדלתי עם מודעות חזקה לחובה. בבית הוריי התעקשו שכל משימה תבוצע בדיוק ובמסירות.” בהמשך, כשהוא מספר על שנותיו בכלא הגרמני בלייפציג (בשנות העשרים נידון לעשר שנות מאסר על מעורבות ברצח ולטר קאדוב מורה שנחשד בשיתוף פעולה עם שלטונות הכיבוש הצרפתיים בחבל הרוהר) הוא כותב: ”לימדו אותי מילדות להיות צייתן לחלוטין, נקי ומסודר בקפידה; כך שבעניינים אלה לא התקשיתי לציית למשמעת המחמירה של הכלא. ביצעתי במסירות את תפקידיי המוגדרים היטב. השלמתי את העבודה שהוקצתה לי, ובדרך כלל יותר, לשביעות רצונו של מנהל העבודה...”. בספטמבר 1933 התקבל לאס אס, וב-1934 התבקש לדבריו על ידי הימלר להצטרף ליחידות גולגולת המת (אס-אס-טוטנקופּף-פֶרבֵנדה, SS-Totenkopfverbände) ואכן התגייס אליהם בדצמבר אותה שנה. יחידות אלה, שהיו מורכבות מנאצים קנאים, היו המאגר האנושי להפעלת מחנות הריכוז, וכל מנגנון השמדת היהודים מאוחר יותר. הס הוצב במחנה הריכוז דכאו בתפקיד ”מפקד בלוק” - ”זו היתה משרה שלא רציתי כלל למלא” הוא כותב. גם כאן ניכר שהדברים נכתבו מנקודת מבט של נאשם המנסה לטהר את שמו, את התקופה הזו בדכאו כמפקד בלוק הוא מתאר כ”קשה” משום שלא יכול היה לראות את העונשים שקיבלו אסירים מחבריו המפקדים, ”הרגשתי די נבוך כשעמדתי מול האסירים שהועברו לעבודות כפייה שהופקדו בידי” הוא מוסיף. את אותם מפקדים הוא מתאר בהצטדקות: ”הם אינם יודעים את משמעות הרחמים או את רגשות הזדהות חמים כלשהם. הם מנצלים כל הזדמנות להטיל אימה על האסירים שהופקדו בידיהם”. הס מוסיף: ”וכאן מתחילה למעשה אשמתי היה לי ברור שאני לא מתאים לשירות מסוג זה... אהדתי הייתה רבה מדי לאסירים, שכן חייתי את חייהם זמן רב מדי וחוויתי באופן אישי את צרכיהם. הייתי צריך ללכת אז לאיקה או לרייכספיהרר אס אס, ולהסביר שאני לא מתאים לשירות במחנה ריכוז, משום שחשתי אהדה רבה מדי לאסירים. לא הצלחתי למצוא את האומץ לעשות זאת. לא רציתי לעשות מעצמי צחוק. לא רציתי לחשוף את חולשתי...למרות שהתרגלתי לכל מה שלא ניתן לשינוי במחנות, מעולם לא הפכתי אדיש לסבל אנושי. תמיד ראיתי אותו וחשתי בו. אך מכיוון שלא ייתכן שאגלה חולשה, רציתי להיראות קשוח, שמא יראו אותי חלש, ונאלצתי להתעלם מרגשות כאלה...”. בכך למעשה הכין את הקרקע לאותם קטעים בהם יספר על פקודות הוצאה להורג שנתן, כשהוא תמיד ממלא את פקודת הממונים עליו ותמיד ”בעל כרחו” לטענתו. כך למשל כשמונה למפקד בלוק במחנה דכאו בשנות ה־30, והיה אחראי להוצאתם להורג של אסירים הוא תמיד ”מלא פקודה”: ”יום קודם לכן, ישבנו יחד בחדר האוכל של הקצינים שלנו ודנו בהוצאות להורג. כעת גורל דומה עמד להתרחש בו, ואני הייתי זה שנאלצתי לבצע את הפקודה! זה היה יותר מדי אפילו עבור המפקד שלי.