בידספיריט | אוסף גיליונות Le Grelot -

אוסף גיליונות Le Grelot - פרשת דרייפוס - חמישה גיליונות של העיתון הצרפתי  Le Grelot - (הפעמון) בכולם שערים אנטישמים העוסקים בפרשת דרייפוס. שנים: 1896-1899. השערים כולם הינם ליטוגרפיות צבועות ידנית (מהגיליונות שסופקו למנויים יוקרתיים, או לתצוגה בחלונות ראווה). גיליון מס' 1328: 26 בספטמבר 1896, כותרתו: DREYFUS À CAYENNE – ”דרייפוס בקאיין” (קאיין – עיר הבירה של גיאנה הצרפתית, סמוך ל”איי השדים” בהם ריצה דרייפוס את עונשו). בשער הגיליון קריקטורה המבטאת עמדה אנטי-דרייפוסית חריפה עם מוטיבים אנטישמיים ברורים. הקריקטורה מתארת את דרייפוס במושבת העונשין על ”Îlot du Diable” (אי השדים). דמויות בלבוש ”יהודי סטריאוטיפי” אף ארוך, זקן, לבוש עירוני מנסות לשחד את החייל שמופקד על שמירת דרייפוס. בידו של ”היהודי” שקית כסף: ”1 million de marks” — רמז ברור לאשמה עתיקת-יומין לפיה יהודים קונים בכסף את השלטון, הצדק והצבא. השומר, לעומת זאת, דוחה את השוחד בגבורה – הוא אוחז ברובה, מסמן ”עצור”, ומגן על שלטון החוק. ברקע, דרייפוס בפנים סטריאוטיפיות מנופף לשלום בואם של המסייעים לו בשוחד. הטקסט בתחתית: Une monnaie qui ne passe pas – ”מטבע שלא עובר (לא מתקבל)”. זהו משחק מילים: גם התיאור של הכסף שנדחה, וגם ביקורת על הניסיון ”להעביר” את האשמה באמצעות כסף. גיליון מס' 1388: 14 בנובמבר 1897, כותרתו: ENCORE DREYFUS – ”שוב דרייפוס”. קריקטורה אנטי-דרייפוסית מובהקת, שמבקרת את שורר־קסטנר על ניסיונו להחזיר את הפרשה לשיח הציבורי. פורסם בתקופה רגישה ביותר – נובמבר 1897 – לפני שהפרשה התפוצצה מחדש לציבור הרחב, ובדיוק כשהחלו להישמע קולות פומביים בזכות חפותו של דרייפוס. במרכז המאבק עמד אוגוסט שורר־קסטנר (Scheurer-Kestner), סגן נשיא הסנאט, שהיה מהראשונים בממסד שהאמינו כי דרייפוס הורשע לשווא ופעל לחשיפת האמת. שׁוּרֵר-קֶסטנר מוצג כנגר או חָרָש שיוצא מבית מלאכה רעוע (עם שלט שמכריז עליו כ: ”קצין חיתוך מסורים – Vice-Président du Sénat, Retailleur de Scies”). הוא משחיז חרב באמצעות מסור ענק שעליו כתוב ”Affaire Dreyfus” - ”פרשת דרייפוס”. דמות מעוותת וקופצנית מייצגת את הציבור האנטי-דרייפוסי מבוהלת מהחזרת הפרשה לסדר היום הציבורי. הכיתוב בתחתית: ”De grâce ! M. Scheurer-Kestner, débinez-nous votre truc et que ça finisse !...” - ”אנא ממך, מר שורר-קסטנר, תסיים כבר עם הטריק הזה – ושייגמר כל הסיפור הזה!”. זו קריאה צינית שמבטאת את התחושה שרבים (בעיקר בצד האנטי-דרייפוסי) חשו באותה תקופה: שהם מותשים מהעיסוק החוזר בפרשה ומעוניינים להסירה מסדר היום מבלי להביא לצדק. גיליון מס' 1391: 5 בדצמבר 1897, כותרתו: LE SYNDICAT DREYFUS – ”האיגוד של דרייפוס”. הגיליון פורסם כשבועיים לפני פרסום המאמר המפורסם ”אני מאשים!” (J’accuse) של אמיל זולא בינואר 1898, בתקופה זו החל להתגבש גוש קטן אך הולך וגדל של אינטלקטואלים, פוליטיקאים ועיתונאים שתמכו בדרייפוס, דרשו צדק, וערערו על פסיקת בית הדין הצבאי. המתנגדים להם כינו אותם בבוז ”Le Syndicat Dreyfus” – כלומר, מעין ”לובי יהודי” או ”כנופיית מגִנִים אינטרסנטית”. ברקע נראית גדר ומאחוריה חיילים שומרים על ”Île du Diable” – ”אי השדים”, מושבת העונשין בה כלוא דרייפוס. קבוצה של דמויות נלהבות תומכות דרייפוס נושאות את מפתח השחרור לעברו של דרייפוס - בהם אמיל זולא, ושׁוּרֵר-קֶסטנר. הכיתוב בתחתית: ”La clef de la situation” – ”המפתח למצב” - משחק מילים כפול: גם המפתח הפיזי לשחרורו של דרייפוס, וגם המפתח להבנת המצב כולו – רמז עוקצני לכך שה”איגוד” הזה הוא שמושך בחוטים. כאן מוצגת קבוצת תומכי דרייפוס כקבוצה מאורגנת (כמו גילדה) שמנסה בכוח לפרוץ את שערי הצדק ולשחרר בוגד – תוך התעלמות מהחוק ומהאמת. גיליון מס' 1479: 13 באוגוסט 1899, כותרתו: LES ACCUSÉS – ”הנאשמים” באירוניה. הקריקטורה מתפרסמת במהלך משפט דרייפוס החוזר ברֶן, כאשר דעת הקהל מתחילה להבין שדרייפוס חף מפשע, וכי הרשעתו נבנתה על זיופים והסתרת מידע ביודעין מצד בכירי צבא צרפת. האיור מציג שלוש דמויות ”נאשמות”, שכל אחת מפילה את האשמה על האחר: פרדינן אסטרהאזי – מוצג כליצן צבאי נלעג, אוחז במסמך בו כתוב ש”הבורדרו נכתב על פי הוראתו”, ובכך מודה במרומז באשמתו כבוגד האמיתי. הוא מחזיק גם מכתבים שערורייתיים נוספים, שמחברים אותו לפרשות מביכות. הגנרל מרסייה – מוצג באופן מבוהל וקריקטורי, מצביע לשני הצדדים תוך ניסיון נואש להתנער מאחריות. הוא נושא תיקי מסמכים סודיים – אותם אלו שהוצגו במשפט דרייפוס מבלי שדרייפוס ראה אותם – והם סמל למנגנון ההרשעה המושחת. אלפרד דרייפוס – יושב בצד, שקט ושפוף, מחזיק את המסמך שהפליל אותו. בניגוד לאחרים הוא אינו מגוחך, אלא מצויר באופן מאופק – מה שמעביר בבירור את המסר שהוא הקורבן האמיתי. הכיתוב שמתחת לקריקטורה: ”C’est lui, toi ou moi!...” – ”זה הוא, אתה או אני!” מדגיש את ההאשמות ההדדיות ואת חוסר האחריות של כל הצדדים, מלבד דרייפוס. ביקורת עזה על ההתחמקות מהאמת בתוך הממסד הצבאי והמשפטי. הקריקטורה מציגה את הפער העצום בין האשמים האמיתיים לבין זה שנשלח לכלא – תוך הפניית אצבע מאשימה לעבר אלו שבחרו בטיוח במקום בצדק. גיליון מס' 1489: 22 באוקטובר 1899, כותרתו: Liberté, Égalité, Fraternité (”חירות, שוויון, אחווה”) — הסיסמה הרשמית של הרפובליקה הצרפתית, מוצגת כאן באירוניה בוטה. אוקטובר 1899 היה זמן קצר לאחר המשפט החוזר של דרייפוס ברן (Rennes) שהסתיים בגזר דין אשם נוסף, אך הפעם עם ”נסיבות מקלות”, ולאחר מכן חנינה נשיאותית. חנינה זו עוררה זעם עצום המתנגדים לדרייפוס ראו בחנינה ”כניעה לכוחות זרים” או להשפעה יהודית/זרה. בקריקטורה קבוצת ה”נמלטים” מהכלא בצהלה - LOUBET – נשיא צרפת אמיל לובה פותח את דלת הכלא ומאפשר לכולם לברוח. L'ALLEMAND DREYFUS – דרייפוס עצמו מתואר כ”גרמני”, רמז לאשמתו כביכול בריגול לגרמניה, ומבזה אותו בזהותו.