בידספיריט | תקנות שלטוניות נגד מגפת הבקר,

תקנות שלטוניות נגד מגפת הבקר, הכוללות הוראות אנטישמיות האוסרות על כניסת יהודים ”מפיצי מחלות” לשדות הבקר בפרנקפורט. פרנקפורט ע”נ מיין, 1777 - Obrigkeitliche Verordnung und Gebrauchsvorschläge dienstamer Mittel gegen die Hornvieh-Seuche Polizey-Anstalten - ”תקנות רשמיות והצעות לשימוש בתרופות מועילות נגד מגפת הבקר” מטעם הראשות המנהלית בפרנקפורט - בהן תקנות אנטישמיות האוסרות להכניס יהודים ”נגועי המחלות” לשדות הבקר בפרנקפורט והסביבה. פרנקפורט ע”נ מיין, 1777. גרמנית. מבין שלל תקנות שנקבעו, והעוסקות בניסיונות למנוע את התפשטות המחלות המועברות על ידי גופם של בעלי חיים (בעיקר בקר) מופיעים סעיפים אנטישמים הקובעים כי היהודים הם נשאי המחלות שכן אין הם מקפידים על התרחקות מבקר חולה, והם מציעים עצמם כרופאי בקר באורוות ערי גרמניה: ” בין שאר אמצעי הזהירות, כגון מניעת כניסת חולים למדינה, חשוב גם שאנשים המטפלים בבקר חולה לא יורשו להיכנס לאורוות, שם נמצאים בעיקר וטרינרים, נפחים ויהודים. לא נדיר שאנשים המציעים טיפול בבעלי חיים משוטטים באזורים הכפריים, מציעים את שירותיהם ומתפארים בפני החקלאים התמימים לרוב בטיפולים המוצלחים שלהם, או אפילו ממהרים לאורוות מבלי שהוזמנו, בודקים את בעלי החיים ויוצרים כל מיני הונאות כדי להרוויח כמה פרוטות . אנשים כאלה הם נתעבים כפליים ומסוכנים באמת. שכן, מצד אחד, נראה שמשאביהם מסתכמים במעט או כלום, וכתוצאה מכך, העלויות מבוזבזות לשווא; מצד שני, ייתכן שאחד מהם מגיע ישירות ממקום שבו תמותת הבקר היא בשיאה; מה שמציב אדם בסכנה ברורה להביא את המחלה הזו לבקר שלו במקום למצוא הקלה. יהודים המתעסקים עם בקר יש להדיר באותה מידה ולהרחיקם מהאורוות, משום שאי אפשר לדעת אם לא היו במגע לאחרונה עם בקר חולה וכך עלולים להפיץ את המחלה למקום בריא לחלוטין...”. בנוסף, קובעות התקנות כי חל איסור מפורש לארח זרים באורוות, שלא להסיע בקר למרעה משותף, שלא לייבא חלב, חמאה או גבינה מאזורים נגועים במחלות, הנחיות כיצד לנקות את הבקר, המזון המועדף בעת מחלה, הנחיות על הפרדת בעל חי נגוע במחלה יתר בעלי החיים בסביבתו, ועוד. בסוף המאה ה־18 פקדה את אזור פרנקפורט על נהר המיין וסביבתה מגפה קטלנית בבקר, שזוהתה לרוב כמקרה של דבר הבקר (Rinderpest) – מחלה ויראלית מידבקת במיוחד, שפגעה בעדרים וגרמה לתמותה רחבה. התפרצות זו נחשבה לאיום כלכלי וחברתי ממשי, שכן הבקר היה מקור מרכזי לחלב, בשר ותעסוקה. הרשויות המקומיות, בהן מועצת העיר פרנקפורט, הנהיגו שורת תקנות חירום – כללו סגר על אזורים נגועים, איסור על מעבר עגלונים וסוחרי בקר, והשמדת עדרים שנחשדו כנושאי המחלה. וכאמור גם אזהרות שלא להכניס אל תוך השדות יהודים שכן הם אינם נזהרים בהגיינה והינם מפיצי מחלות. 16 עמ'. נייר עבה. מצב טוב - טוב מאד.