בידספיריט | ”הלה נלחמת עבור הרייך השלישי”

”הלה נלחמת עבור הרייך השלישי” - פרסום אנטישמי חריף במיוחד במסווה של ”רומן נעורים” תמים. לייפציג, 1934 - Hella kämpft für's dritte Reich Roman Von Brigitte von Arnim - הלה נלחמת עבור הרייך השלישי. רומן מאת בריגיטה פון ארנים, הוצאת A. H. Payneg. לייפציג 1934 - מהדורה ראשונה. גרמנית. פרסום אנטישמי חריף במיוחד במסווה של רומן נעורים העוסק בשתי אחיות גרמניות, האחת נשואה לגרמני ארי תומך נלהב של אדולף היטלר והשנייה נשואה ליהודי עשיר. גרמנית. נדיר ביותר. סיפור עלילה לבני הנעורים על שתי אחיות גרמניות - לוטה והלה היינרוט. הסיפור עוסק במסעה של הלה מנערה גרמניה רגילה ללא דעות לאומיות לנערה בעלת תודעה נאצית פעילה, שהופכת בעצמה למנהיגת גרעין לתמיכה באדולף היטלר בזמן המאבק של הנוער הצעיר בגרמניה לעליית המפלגה הנאצית בשנים 1931 ועד עלייתו של היטלר לשלטון ב 1933. כל זאת בזמן שאחותה שבחרה להינשא ליהודי אמיד חווה מורדות וסבל בנישואיה ולבסוף מתחרטת על שביזתה את טוהר הגזע, ולא הלכה בדרכה של אחותה. העלילה פותחת במעשה כיצד אחותה של הלה לוטה מתארסת עו”ד יהודי בשם זיגפריד גולדמן. אמה של לוטה שמחה בקשר של בתה עם היהודי משום שהוא בעל ממון ויבטיח חיים מסודרים ”היא רצתה לראות את הבת שלה מתיישרת”. באותה העת הלה עצמה מתיידדת עם נער גרמני בשם וויל פטרסון שהחל להתעניין בתנועה הנאצית. הספר מתאר באופן בולט את ההבדל הערכי שבין גולדמן היהודי לוויל הנאצי:  ”זיגפריד הוא יהודי הנוקט בדעה שהמטרה העליונה של האדם היא להרוויח כמה שיותר כסף, לעומתו פטרסון מתעניין בקהילה הלאומית ומאמין במנהיג אחד” . הקשר בין לוטה לגולדמן היהודי מתואר כקשר קודר עם עליות ומורדות, ואילו הקשר בין הלה לפטרסון הגרמני מתואר כקשר האידאלי: ”הם הלכו זה לצד זה, שני אנשים יפים, צעירים, גרמנים...”. המסר על עליונות הגזע הארי ונחיתות היהודים עובר לאורך הספר כחלק רציף של העלילה. כך למשל באחד המפגשים בין הלה לפטרסון ביער פונה אליה פטרסון: ”איך אחותך יכולה להתחתן עם יהודי?!” עכשיו גם הלה הפכה רצינית. כן, גם אני לא מבינה את זה. לעולם לא אעשה את זה, למרות שאני לא ממש יודעת למה לא. זה כנראה עניין של אינסטינקט. אבל בעיניכם הנאצים, זה בהחלט פשע?” ”כן, ”אמר וויל פטרסן, זהו. חטא לדם. בעלי חיים מגודלים בעמל רב ושומרים על טהרת הגזעים שלהם. אבל כשמדובר בבני אדם, חוקי הטבע היסודיים הללו אינם חשובים, לא? אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להביא ממזרים!? בעלי חיים נמנעים מכך”. והמשיך להטיף: ”אנחנו נטפל בזה!” אמר וויל פטרסן ושוב היה על פניו את המבט החמור הזה שהיא אהבה והעריצה בו. לא בכדי אנחנו צועקים: גרמניה התעוררי! יום אחד היא תתעורר, גם אם חלקים גדולים מהאנשים עדיין ישנים היום...”. הקשר בין הלה לפטרסון מתחזק וגורם למתחים בינה לבין אחותה המאורסת ליהודי. זיגפריד היהודי מתואר כנהנתן ללא כל מטרה בחיים בעוד שפטרסון מתואר כגיבור הנלחם למען אידאל נעלה. עם התקדמות העלילה הלה מגלה את שורשיה הארים בעזרת חברה הגרמני: ”הוא העיר את חוש ההיסטוריה שלה כך שלאט לאט התחילה להתעניין בזה בעצמה. הוא שאל אותה על אבותיה והיא נאלצה להודות שהיא לא ידעה עליהם כמעט כלום. ”גם כאן ניצור שינוי!” אמר וויל פטרסן. ”אנשים איבדו את חוש המסורת שלהם. הם שכחו שהם חוליה אחראית בשרשרת ארוכה של דורות. הם צריכים להרהר שוב על אבותיהם, על אדמת ביתם, שורש כוחם...”. המסר האנטישמי הולך ונעשה קיצוני יותר ויותר עם התקדמות העלילה. באחת הפעמים מתנהל ויכוח בין שתי האחיות כאשר לוטה מנסה לשכנע את הלה לבוא למסיבת יום ההולדת של ידידה זיגפריד היהודי אך הלה מתנגדת לכך בתוקף. היא מביעה דעות גזעניות נחרצות, וטוענת שהיהודים שייכים ל”גזע נחות”, שהם שונים מהותית, כמו אפריקאים או סינים: ”תחשבי על זה! הוא יהודי!” אז מה?” ענתה לוטה היינרוט בלוחמנות. למה שהוא לא יהיה כזה? האם הם אנשים סוג ב'?”. לוטה מנסה להגן על זיגפריד וטוענת שהוא בדיוק כמוהן – פרוטסטנטי, נולד וגדל בגרמניה. מבחינתה, אין שום סיבה לראות בו ”אחר”. אך הלה מתעקשת שמדובר בנושא של גזע, לא דת, ושאין באפשרותו לשנות את זהותו. לבסוף לוטה משתכנעת ומגיעה למסיבה. חבריו של זיגפריד היהודים מתוארים כ”אנשים איומים”. כאשר בנוכחותו ובנוכחות חבריו ”הלה סובלת הכל ביסורים”: זיגפריד וחבריו היהודים מדברים על ”המחזה האחרון” על ”הסרט האחרון”, ”הלה היינרוט עוצמת את עיניה. היא מרגישה שהיא נחנקת כאן. כאילו מישהו צריך לבוא ולזרוק את כל החלונות והדלתות לרווחה ולהכניס אוויר צח.” ומדמיינת את חברה הנאצי: ”ולנגד עיניה היא רואה אותו מולה, גבוה, רזה, שיער חום ועיני מלחים כחולות וטהורות. ומאחוריו כל האחרים, אנשי א' ונערי היטלר. רובם עדיין בנים, אומללים, מורעבים, עניים ועם זאת חזקים באמונתם הבלתי ניתנת לעצירה, טהורים...”. כל מה שנותר בה הוא רחמים מבזים. היא מתבוננת באחותה לוטה, עוקבת אחריה בעיניה, מרגישה עצב קלוש: ”מה עשו ממך, לוטה!... הלה מרגישה כלפיה רחמים עמוקים ואמיתיים. אבל היא לא יודעת איך לשחרר את אחותה מהאווירה המזויפת הזו.” לאחר זמן קצר הלה מגיעה להשתתף בעצרת של מפלגת הפועלים הגרמנית לאומית סוציאליסטית של נערי האס אה שם האווירה שונה לגמרי: ”הלה אוחזת בהדרגה בהתרגשות השקטה שרובצת על האנשים האלה... לכולם אותה הבעת פנים, בין אם הם גבוהים או נמוכים, שמנים או רזים. לכולם אותה התנהגות מתוחה, משולבת, ממושמעת, קו הרצון החזק סביב הפה, העיניים הפנאטיות. הם כבר גזע משלהם, מטוהרים בכור היתוך של רעיון גדול ועדין, החיילים החומים האלה של אדולף היטלר...”, היא מביטה בהתרגשות בחברה וויל פטרסון צועד אל תוך האולם לצד חבריו. והיא נסחפת באוירת ההצדעה ”הייל היטלר”. בשלב זה הלה בעצמה מצטרפת לתנועה הנאצית והופכת לחברה פעילה היוצאת לפעילות חברתית למען ”התעוררי גרמניה!”. בהמשך אחותה לוטה היינרוט קובעת תאריך לחתונה עם היהודי זיגפריד גולדמן.