בידספיריט | רעב באירופה (תוצרת גרמניה): תיעוד.

רעב באירופה (תוצרת גרמניה): תיעוד. ניו יורק 1943 - מהדורה ראשונה - העותק של ד”ר יעקב רובינסון - ”מדענים גרמנים פיתחו תכנית לפיה רעב איטי יחסל את האוכלוסייה היהודית של אירופה, תוך השמדת כל מי שלא נספה באמצעים אחרים...” - Starvation over Europe (Made in Germany): A Documented Record, 1943 - ”רעב באירופה (תוצרת גרמניה): תיעוד, 1943” - דוח היסטורי על שיטת ההרעבה הנאצית של היהודים ושל אזרחי המדינות הכבושות.  נכתב בזמן אמת בידי Boris Shub, הוצאת The Institute of Jewish Affairs Reserved בראשות ד”ר יעקב רובינסון (יועץ לתובע של ארצות הברית במשפטי נירנברג ולימים ב-1961 יועץ לתובע של מדינת ישראל במשפט אייכמן). ניו יורק, 1943 - מהדורה ראשונה - העותק של ד”ר יעקב רובינסון מי שבמסגרת תפקידיו הרבים עמד עם בראש הוועדה שחקרה את מדיניות ההרעבה הנאצית. חתימת בעלים של רובינסון בעמוד השער. מחקר ודוח מצב מעמיק של התת תזונה המכוונת שיצרו הנאצים בארצות הכבושות באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, עם דגש מיוחד על המדיניות הגרמנית והשפעותיה ההרסניות על אוכלוסיות שונות.​ הדוח המפורט שנכתב בזמן אמת מתאר כיצד המשטר הנאצי יישם תוכניות מכוונות להרעבת אוכלוסיות באזורים הכבושים, במיוחד במזרח אירופה, וכיצד המדינה הגרמנית הפכה את ”מדע ההאכלה” לכלי שליטה הן באוכלוסייה הגרמנית פנימה, והן בארצות הכבושות כפי שהדבר לא נעשה מעולם. תוכנית ”הרעב” (Hunger Plan) נועדה להסיט במכוון משאבי מזון לגרמניה, תוך גרימת מוות ברעב למיליוני אנשים בפולין ובשאר המדינות הכבושות. תיעוד מפורט על תנאי המחייה הקשים בגטאות, כגון גטו ורשה, בו אלפי יהודים מתו מרעב וממחלות עקב הקצבות מזון בלתי מספיקות ומדיניות מכוונת של דיכוי. כמו”כ מספק הדוח תמונת מצב על האופן בו התכוננה גרמניה עצמה מבחינת מלאי המזון בשנים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם השנייה. תפיסת משאבי המזון של אירופה היתה הכנתה של גרמניה למלחמה לא פחות מההכנה הצבאית. באמצעות סחר חליפין וסחיטה של מדינות הבלקן הצליחה גרמניה להשתלט על מלאי מזון ניכרים באירופה עוד לפני שפרצה המלחמה. ”כל זה הושג בלי לירות ירייה” כותב בוריס. על רקע מחסור גדול במזון ביבשת אירופה יצאה גרמניה למלחמה כאשר היא איננה רעבה כלל ותזונת הגרמני הממוצע הכילה כמות מספקת של מזונות הכרחיים על מנת לאפשר להם לצאת למלחמה מחוזקים מאי פעם. ”מומחי המזון” של גרמניה הצליחו להביא במכוון למצב זה הן על ידי פעולות ביזה, והן על ידי הנחת התשתית לגיוס מוחלט של משאבי המזון למלחמה עוד משנת 1933.  ”מדענים גרמנים פיתחו תוכנית לפיה רעב איטי יחסל את האוכלוסייה היהודית של אירופה, תוך השמדת כל מי שלא נספה באמצעים אחרים” כותב בוריס. מתוארות כאן לפרטים שלל השיטות בהן נקטו הנאצים במטרה למנוע מהיהודים תזונה בסיסית במטרה מכוונת להביא ל”מוות איטי” על ידי הקמת גטאות שמנעו מהיהודים לקחת חלק בתעשיית השווקים השחורים סביב האוכל, וכן מנעה מאיתם מלהגיע לאזורים הכפריים. עוד לפני פרוץ המלחמה הגבילו הגרמנים את שעות הקניות ליהודים בתואנה של הפרדתם מלקוחות ”אריים”. כרטיסי המזון שסומנו באות J בהוראת הגרמנים מטרתם היתה למנוע מהיהודים שכן הצליחו להגיע לאזורים ”אסורים” להשתמש בכרטיסי מזון שנרכשו מהאוכלוסייה המקומית. בנוסף אחת לכמה שבועות ”פסלו” הנאצים את התוקף אף של הכרטיסים המסומנים על מנת לגרום לדילול מכוון של האוכלוסייה היהודית וכל העת הותקנו תקנות האוסרות על האוכלוסייה המקומית למכור מזון ליהודים תוך איום בעונשים חמורים. הדוח מספק נתונים מדויקים על כמות המזון הדלה בגטאות היהודיים, ועל החרפת הצעדים לאספקת מזון בה נקטו הגרמנים מזמן לזמן. הגרמנים היו נכנסים לגטו ומודיעים על יום פלוני בו לא ימכר כלל מזון ליהודים (כך נעשה בגטו לודז', וכך נעשה בגטו ורשה ובגטאות אחרים) במטרה לזרז את ההרעבה ולהביא לתמותה של אלו שגם כך היו בתת תזונה חמורה. לאחר שהביאו הנאצים את רחובות הגטו למצב של אנשים בצורת רוחות רפאים, הם הכניסו צלמים גרמנים שתארו את הגטו כמקום מסריח ומסוכן ”באשמת היהודים” שאינם שומרים על הגיינה. בעיתונות הגרמנית התפרסמו כתבות שתארו את הגטו היהודי: ”הרעב בגטו מפחיד. נראה שהתושבים הם גופות חיות. פניהם ועיניהם שקועות, החיים היהודיים בגטאות הם טרגיים, קודרים וחסרי תקווה. היהודים מחכים ומשוועים למשה חדש” נכתב. רופא פולני תאר את רחובות גטו ורשה: ”ראיתי במו עיניי תשעה יהודים שוכבים על קיר בית פינתי ברחובות פרנצישקנסקה ונלבקי בפרפורי מוות אחרונים מרעב. בהתחלה כשגבר או אישה נפלו על מדרכות גטו ורשה מרעב, אנשים ניסו לעשות משהו כדי לעזור לקורבן, אבל עכשיו יש כל כך הרבה ברחובות שלהם ואנשים חולפים על פני מתים”. בנוסף מספק הדוח מידע על השפעות הרעב על אוכלוסיות נוספות באירופה, כולל ביוון, שם מאות אלפים מתו מרעב במהלך הכיבוש הגרמני.​ הדוח מבוסס על מגוון מקורות, כולל דוחות רשמיים, עדויות אישיות ומסמכים שנתפסו, אשר אפשרו בחינה מעמיקה למדיניות המזון הנאצית והשלכותיה.​ כך למשל מתואר כיצד בבלגיה הילדים סובלים ממחסור חמור בחלבון בשומן ובסידן עוד משנת 1941, ורבים מהם אבדו עד 13 פאונד ממשקלם רק במהלך החודשים הראשונים של אותה שנה. בהולנד הנהיג סייס אינקוורט מדיניות הרעבה מכוונת כעונש על כך ש”אינם מוכנים כמו הגרמנים להקריב קורבנות עילאיים למען המלחמה נגד הבולשביזם”, בצרפת ממוצע הקלוריות לנפש ירד ב 50%, בנורבגיה נרשם מחסור חמור בדגים ובבשר, ובפולין נאסר על האוכלוסייה הכללית לאכול לחם שנאפה מקמח חיטה או מתערובת של חיטה ושיפון. בשנות המלחמה הותר לפולנים לאכול אך ורק לחם מקמח תפוחי אדמה. ועל פי ההוראה האיטלקים קיבלו מחצית ממנות הלחם, הבשר, השומן, והסוכר של העם הגרמני. כתוצאה מכל אלו מתאר בוריס את פריחתם של ”השווקים השחורים” בכל המדינות הכבושות ואת ניסיון האוכלוסייה האזרחית לגנוב תלושי מזון,