בידספיריט | גיליון ה -”VOLKISCHER BEOBACHTER” -

גיליון ה -”VOLKISCHER BEOBACHTER” - שריפת ספרי היהודים הגדולה שהתקיימה בכיכר האופרה בברלין - מאי 1933 - אירוע שריפת הספרים הגדול ביותר שהתקיים בגרמניה הנאצית - גיליון העיתון הנאצי  VOLKISCHER BEOBACHTER - Kampfblatt der national-sozialistischen Bewegung (”משקיף לאומי. עלון קרבי של התנועה הנאציונל-סוציאליסטית” - עיתון המפלגה הנאצית הרשמי והחשוב ביותר) מיום 12 במאי 1933, המדווח על אירוע שריפת ספרי היהודים הגדול ביותר שהתקיים בגרמניה הנאצית - בכיכר האופרה (היום ”כיכר בבל”) בברלין מול אוניברסיטת הומבולדט ב 10 במאי. בעמוד השער תצלום גדול של חיילים נאצים וצעירים מאגודת הסטודנטים הגרמנית חוגגים את השלכת הספרים לשריפה והתיאור: ”שריפת ספרים וכתבים לא גרמנים בכיכר האופרה בברלין. במקביל נשרפו כתבים מלוכלכים ואשפה בכל חלקי האימפריה”, כמו”כ דיווחים, ותצלומים נוספים מהאירוע השלכת הספרים לאש בגב הגיליון. בעמוד השער למעלה מימין מופיע תצלום מהאירוע הגדול של שריפת ספרי היהודים שהתקיים בכיכר האופרה בברלין ב 10 במאי 1933, כחלק מאירוע הדה לגיטימציה לכל מה שהוא יהודי בגרמניה הנאצית. בגב הגיליון מופיעים שלושה תצלומים נוספים מהאירוע. באחד נראה שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס נואם ”ומוסר את הכתבים נגד הרייך הגרמני ללהבות”, בשני נראית קבוצה גדולה של צעירים גרמנים משליכה את הספרים לאש והכיתוב: ”מעשה סמלי: כשם שהרים של ספרים פוגעניים נזרקים כאן לאש, כך צריך לטהר את כל הספרות הגרמנית מהסבל של שנותינו המבורכות”, ובשלישי נראים הספרים העולים באש ותיאור: ”קצת לפני חצות עלתה הלהבה היוקדת, וכפי שקרה פעם לפני 116 שנים בוורטבורגסייר הבלתי נשכח - טרפה את כתביו של קוזבו, היום ספרים מרוחם של אמיל לודוויג כהן ואריך מריה רמרקוס”. העיתון מדווח בכתבה העוסקת בשריפת הספרים על עצרות ”נגד הרוח הלא גרמנית ברייך” שהתקיימו במספר ערים במינכן, בקניגסברג, בדרזדן, בברסלאו ובערים נוספות, וכי העצרת המרכזית היא זו שהתקיימה בברלין בכיכר האופרה בה נשאו נאומים ”גברים מצטיינים בחיים הציבוריים”. כמו כן מופיע דיווח על ריקון הספרים מאחוזתה של היהודיה רוזה לוקסמבורג והבאתם לשריפה, ועל פעולות נוספות שעושה התנועה הנאציונל סוציליסטית ”להחזיר את העם למדינה ואת המדינה לעם”.  כל הגיליון מלא בכתבות ברוח העידן הגרמני החדש, על איחוד האגודות הגרמניות תחת הנהגת אדולף היטלר והסיסמה ”עם אחד אימפריה אחת”.  הכתבה המרכזית בעמוד השער מבשרת בחגיגיות על הקמת חזית העבודה הגרמנית: ”לאחר שנים של מאבק מעמדי ושנאת מעמדות לאינטרסים הסותרים של כמה קבוצות ועמותות, הפועלים הגרמנים הציבו את עצמם מאוחדים תחת הנהגתו של קנצלר הרייך אדולף היטלר...”. הכתבה מדווחת באריכות אל נאומו הסוחף של היטלר ברייכסטאג הגרמני אשר הופרע שוב ושוב על ידי ”מחיאות כפיים סוערות ומתמשכות”. כתבה נוספת מביאה ציטוטים מאותו נאום את הבטחותיו של היטלר לעובד הגרמני. כמו גם הכתבות הראשונות העוסקות בנושא זה.  בינואר 1933, עם עלייתם לשלטון בגרמניה, החלו הנאצים בהוצאת היהודים מחיי הרוח, התרבות, הספרות, העיתונות והאקדמיה בגרמניה. בכך ביקשו לשרש את מה שכינו ”ההשפעה היהודית המזיקה” ו”ניוון הרוח והתרבות הגרמניים” על ידי סופרים, משוררים, אמנים ומדענים יהודים.  שרפת הספרים בגרמניה הנאצית הייתה סדרה של אירועים שהובילה אגודת הסטודנטים הגרמנית שנקראה Deutsche Studentenschaft, DSt בשנות השלושים ביוזמת שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס. המטרה היתה ”לטהר” את התרבות הגרמנית מכל מה שלא היה גרמני ביסודו. בתחילת חודש אפריל 1933 הפיץ משרד התקשורת והפרופגנדה של אגודת הסטודנטים הגרמנית רשימה של ספרים ”המאיימים על הרוח הגרמנית”, אותם לטענתה יש להשמיד באש, כדי לטהר את הספריות בגרמניה. רשימת הספרים הופצה ברדיו הגרמני והודפסה בעיתונות. הסטודנטים תיארו את הפעולה כתשובה לקמפיין השמצה שמארגנת יהדות העולם נגד גרמניה ונגד ערכים גרמניים מסורתיים. השריפה המפורסמת ביותר היתה זו המדווחת בגיליון שלפנינו. ב-10 במאי 1933, בהוראתו של שר התעמולה יוזף גבלס ובנוכחותו, התקיים בכיכר האופרה בברלין (היום ”כיכר בבל”), מול אוניברסיטת הומבולדט, טקס פומבי של שרפת ”ספרות יהודית מזיקה”. לקראת הטקס נבזזו עשרות אלפי ספרים, פרי עטם של מאות סופרים, מספריות סמוכות ומאוספים פרטיים. עשרות אלפי צופים נכחו בארוע שרפת הספרים. לאור זרקורים ולצלילי מוזיקה שרפו באותו לילה חברי המפלגה הנאצית, אנשי אס אה (פלוגות הסער של המפלגה הנאצית), מרצים וסטודנטים למעלה מ-20 אלף ספרים, רובם מאת מחברים יהודים והיתר – מאת לא-יהודים שנחשדו בכתיבה ”ברוח יהודית” או באהדה ליהודים, ובהם סופרים קומוניסטים, סוציאליסטים, אנרכיסטים, ליברלים, פציפיסטים, בונים חופשיים, קתולים וסקסולוגים (כגון מגנוס הירשפלד היהודי). בין הסופרים והחוקרים שיצירותיהם נשרפו היו אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, ולתר רתנאו (שר החוץ הגרמני בתקופת רפובליקת ויימר), תומאס מאן, ליון פויכטוונגר, ברתולד ברכט, היינריך היינה, קרל מרקס, אריך מריה רמרק, הוגו פרויס (מנסח חוקת ויימר), רוברט מוסיל, שטפן צווייג ויעקב וסרמן.  ארנולד צווייג נכח באירוע וראה את ספריו נשרפים, וכך גם רמון ארון. צווייג סיפר שראה מאחורי מחסומי המשטרה אלפי ספרים ב”ערמות מסודרות בקפידה פרוסית, שלושה מטרים על שלושה”, שהובאו לשם במשאיות. האווירה בקהל היתה אופורית, ובתוך הקהל הסתובבו רוכלים שמכרו סיגריות, שוקולד ונקניקיות. אריך קסטנר הוא הסופר היחיד ששמו הוזכר בנאומים בטקס שריפת הספרים ושהיה עד לאירוע. האירוע נפתח בנאום של מנהיג ארגון הסטודנטים הנאצי פריץ היפלר, ולאחר מכן עלו נציגים של הסטודנטים בזה אחר זה כדי להשליך ספרים אל המדורה בליווי ”שבועת אש”. כל אחד מהם הכריז על הספרים המסוימים שהשליך תוך התייחסות לערכי ”העולם הישן” שהם מייצגים לעומת ערכי המהפכה הנאצית.