בידספיריט | ”אורניינבורג: דיווח אותנטי ראשון של

”אורניינבורג: דיווח אותנטי ראשון של נמלט ממחנה הריכוז”. קרלסבאד, 1934 - Oranienburg : erster authentischer Bericht eines aus dem Konzentrationslager Geflüchteten - ”אורניינבורג: דיווח אותנטי ראשון של נמלט ממחנה הריכוז” מאת חבר הרייכסטאג הגרמני גרהארט סגר Gerhart Heinrich Seger עם הקדמה מאת Heinrich Mann, הוצאת Graphia. פרסום אמיץ של אסיר פוליטי ראשון שהצליח לברוח ממחנה מתנגדי המשטר הגרמני אורניינבורג, ופרסם את ספרו זמן קצר לאחר הבריחה על מנת לחשוף את הזוועות המתחרשות במחנה ולהפליל את המשטר הנאצי. קרלסבאד (צ'כיה), 1934 - מהדורה ראשונה.  עדות מרטיטה של אסיר פוליטי ששהה במשך ששה חודשים במחנה אורניינבורג החל מהשבועות הראשונים של הקמת המחנה, הצליח לברוח, ופרסום את זוועות המחנה זמן קצר אחר כך. גרהארט סגר (נולד ב-16 בנובמבר 1896 בלייפציג - 21 בינואר 1967 בניו יורק) פוליטיקאי, עיתונאי ופציפיסט סוציאל-דמוקרטי. מ-1930 עד מרץ 1933 היה חבר הרייכסטאג. בשל דחיית חוק ההסמכה מצד הסוציאל-דמוקרטים, הוא היה בין אותם חברי פרלמנט שנרדפו, נעצרו והובלו למחנה ריכוז על ידי השליטים הנאצים. לאחר מסירת השלטון, במרץ 1933, היה סגר אחד מחברי הרייכסטאג הראשונים שנלקחו ל”מעצר מגן” על ידי הנציונל-סוציאליסטים. בתחילה הוא היה בכלא בית המשפט בדסאו לפני שהועבר למחנה הריכוז אורניינבורג ב-14 ביוני 1933 עם אסירים פוליטיים אחרים.  האסירים הראשונים באורניינבורג נתפסו כמתנגדי המשטר הנאצי. סגר שהיה חבר ברייכסטאג הגרמני נתפס באשמת הפצת מסרים של התנגדות למשטר הנאצי, נעצר ונלקח למחנה כ”אסיר פוליטי”. בספרו הוא מתאר בין היתר על איזה ”פשעים” קלים נתפסו אנשים ונלקחו למחנה; באחת הפעמים נער מההיטלר יוגנד תלה דגל אס אס בחצר האחורית של ביתו בקיץ 1932 בסביבה של מתנגדי המפלגה. ארבעה פועלים שהיו בקרבם מקום הפילו את הדגל וסטרו לילד. כעבור שנה! הם נתפסו בידי האס אה ונשלחו לאורניינבורג, שם עברו השפלה ציבורית על אותו המעשה שעשו שנה קודם - הנאצים תלו כרזה גדולה על צווארו של אחד מהם עליה נכתב סיפור תלישת הדגל, והארבעה הוכרחו לצעוד במעגלים בחצר המחנה במשך שתים עשרה שעות רצופות! ההתעללות באורניינבורג כללה שינה על רצפת בטון במקום על מזרונים ושקי קש אשר שמשו במקום שמיכות, במרתפים הקרים של המחנה, סגר מספר על מעשי ההתעללות שביצעו האס אס בחדר 16 במחנה אשר כונה ”מחלקת המשטרה והחקירות”, לרבות פשעים שביצע בו החוקר שטורמבאנפירר קרוגר, הוא מתאר את עבודות הכפייה שהוטלו על האסירים עצמם אשר עליהם הוטל לבנות את המחנה לרבות הריהוט שבו, עבודות כפייה של סלילת הכביש שהוביל לאגפים שונים במחנה, יבוש ביצות ביער הסמוך, ההרעבה התמידית, ועוד. בין היתר מתאר סגד את אכזריותו של מפקד המחנה Sturmbannfuhrer Schafer מראשית הווסדו אשר היה האחראי הראשי להקמתם של תאי המעצר בהם התבצעו ההתעללויות במחנה. אחד ה”תחביבים” של מפקד המחנה היה בזמן שכרותו בלילה - הוא היה מוציא אסירים מהמעונות ללא הבחנה ומכה בהם עד מוות. סגר מספק את שמותם של כל סגני מפקדי המחנה הראשונים ומתאר לפרטים את רמת ההתעללות שכל אחד מהם ביצע במחנה. פרק מיוחד מוקדש ל”מסלול המכשולים” שבחצר האחורית של המחנה אשר נועד להביא לקריסתם של האסירים, מדובר היה במסלול מכשולים שדרש זחילה וטיפוס באופנים שכמעט בלתי ניתנים היו לביצוע, אסיר שלא הצליח לבצע את המסלול כולו הוכה במקום - וכמעט שלא היה אסיר שהצליח. אחד ממעשי ההתעללות הבלתי נתפסים אותם מתאר סגר - אסירים ”סוררים” שהואשמו בדיבור נגד היטלר הוכנסו לארונות קבורה עשויים אבן שעמדו באופן זקוף למשך שעות ואף ימים וגרמו לעומדים בהם במשך הזמן הממושך לעיוות איברים ולנכות לצמיתות. למעשה אורניינבורג היה המחנה הראשון שהקימו הנאצים, והוא שימש למתנגדי המשטר. כל הפעלת המחנה נעשתה בהסוואה מוחלטת לבל יתגלו הזוועות המתרחשות בו. סגר מספר כיצד באחת הפעמים ”התגנב” דיווח אמת לרדיו הגרמני על הזוועות המתרחשות בו. בתגובה ערכו הנאצים מצג שווא במחנה על מנת להסתיר את מה שמתרחש בו - הנהלת המחנה בחרה אסירים שידעו לנגן בכלי נגינה והכריחה אותם לנגן ולשיר על מנת שקול הנגינה יגיע לרחובות שמחוץ למחנה ותושבי האזור יעידו על התנהלות תקינה המתרחשת בו. היו ”מתנגדים פוליטים” שלמעשה היו נאמנים לגמרי לאס אס הנאצי, אלא שנתפסו על שהשמיעו ”הצהרות אופוזיציה בלתי זהירות”, ונאסרו במחנה בעינויים במשך חודשים ארוכים, ביניהם היו עיתונאים שנעצרו כשלא היו זהירים בכתבות שפרסמו. כל ניסיון מצידם להבהיר כי לא התכוונו להתנגד למשטר עלה בתוהו. היו גם אקטים שנועדו להשפלת האופוזיציה - באחד הפרקים מתאר סגר כיצד הוכרחו הוא וחבריו חברי פרלמנט לשעבר שנחשדו כמתנגדי המשטר לצאת בלווי שוטרי אס אה חמושים עם מברשות וסולמות לנקות מהעיר אורניינבורג את שרידי הכרזות מהבחירות הקודמות של המפלגות היריבות למפלגה הנאצית כאקט של השפלה פומבית. לאחר כחצי שנה כאשר הפנים סגר שאין לו סיכוי לשרוד במחנה החליט לברוח. באחת הפעמים בעת ששהה מחוץ למחנה כאשר עבד עם יחידה חיצונית של אסירים שחפרה את התעלה שעברה מצפון למערב אורניינבורג, עבדו לאורך התעלה שמונה אסירים שנשמרו על ידי ששה אנשי אס אה במרחק של כמה עשרות מטרים זה מזה. באותה הפעם החליט לברוח בחסות ערימת העפר שבן כה הסתירה אותו, אל השדה הסמוך כשהוא נאלץ לחמוק מעיניהם לא רק של שומרי האס אה, אלא גם מעיניהם של חבריו האסירים שעלולים היו להלשין עליו על מנת שלא להענש בעצמם. הוא הסתתר מאחורי סוללת עפר, ומשראה שאף אחד לא מבחין בו החל לרוץ, כשהוא בטוח שהכדורים של השומרים ילוו אותו ביריות, אך למעשה הם כלל לא הבחינו בו. הוא הצליח לחמוק במרחק של 2 ק”מ, שם הגיע למסעדה מקומית והעמיד פנים של אזרח רגיל, בצאתו מהמסעדה הצליח לתפוס טרמפ עם רכב שנסע לברלין, ומשם יצא לצ'כיה אל החופש, כשחיפושיהם של אנשי האס אה עולים בתוהו.