בידספיריט | שטרוטהוף - עדות אסיר המחנה

שטרוטהוף - עדות אסיר המחנה לשעבר שעסק באגפים רבים במחנה - עותק עם הקדשת המחבר - Struthof Bagne nazi en Alsac Reportage Memoires du Deporte Resistant ”N.N.” N. 4596 - שטרוטהוף - זיכרונותיו של מגורש ההתנגדות נ. נ. מס' 4596 - ”מסמך של אמת שאין עליו עוררין אשר שימש בסיס למשפטים השונים של פושעי המלחמה ממחנה שטרוטהוף”, עדות אסיר מחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף במשך תקופה של שלוש וחצי שנים! מאת Aime Spitz הקדמה מאת מרשל דה לאטר דה טאסיני. צרפתית. מהדורה מאוחרת 1970, עותק עם הקדשת המחבר ניצול מחנה שטורטהוף. בפתח הספר כותב המחבר: ”הקורא לא ימצא בספר זה יצירה ספרותית, אלא דיווח שנחווה ונכון מהשורה הראשונה ועד האחרונה. ספר זה מוקדש לזכרם של המתים ממחנה שטרוטהוף”. תיעוד מאלף של אסיר מחנה שטרוטהוף את הועבר מאגף עבודה אחד למשנהו במחנה במטרה להתישו ולהביא למותו, והצליח בסופו של דבר להינצל לאחר תקופה של שלוש וחצי שנים במחנה! המחבר נתפס על ידי הנאצים בליון במסגרת פעילות חשאית שביצע באוגוסט 1942, לאחר שכבר ביצע שלושים משימות בשטחים שנכבשו בידי הנאצים. הוא הובל לשטרוטהוף  באחת משלוש שיירות שהגיעו למחנה ומנו 173 גברים, כאשר הוא ועוד בודדים הצליחו להינצל בחיים מתוך אותן שלוש השיירות. בהגיעו למחנה הוא סומן באותיות N.N. שפירושן ”לילה וערפל” - כל אסיר שסומן באותיות אלה בעצם סומן כמיועד להוצאה להורג. נאמר לו שנגזר עליו דין מוות בשל חציית גבולות לא חוקית שביצע כמה פעמים, וכן באשמת ”ריגול לטובת מעצמות זרות”. הוא הוכנס לבלוק מס' 13 וניתן לו מספר אסיר 4596. במחנה הוא הועסק בעבודת כפייה של סלילת דרכים תחת הנהגתו האלימה של הקאפו. לאחר ביקור של אחד ממפקדי המחנה במקום בו הוא עבד הוחלט כי הוא וחבריו לא עובדים קשה מספיק, הם הוכו קשות, והועברו ל”קומנדו קארטופלקלר” - לאזור בו הוכרחו לחפור בורות תחת שני קאפו גרמנים. בעבודה זו הוא וחבריו עברו התעללות סדיסטית המפורטת בספר שלא ניתן לפרטה כאן. חלק מחבריו מצאו את מותם באופן אכזרי כחלק מהתעללות זאת. בשלב מסויים החליטו מפקדי המחנה שבקומנדו קארטופקלר הוא לא סובל מספיק, והעבירו אותו ל”קומנדו שטרסנבאו” - שם עבר התעללות קשה עוד יותר - חלק מאבריו נקטעו כתוצאה מהמכות שחטף מהקאפו. הוא מוסיף ומתאר את ההתעללות שעברו שני יהודים שהיו עמו באותו קומנדו, תוך שהמפקדים חוזרים ומאשימים את היהודים לאוזניהם בגרימת המלחמה באירופה. בשלב מאוחר יותר העבירו אותו הנאצים ל”גרקומדו” - היחידה שעסקה בבניית הקרימטוריום החדש, לאחר השלמת בנייתו, שם היה עד לזוועות קשות עוד יותר. בהמשך העבירו אותו הנאצים לאגף אחר לעבודה במנהרה קפואה הסמוכה למחנה. הוטל עליו ועל חבריו להעמיס 28 משאיות צבאיות של זבל ביום. העבודה היתה בלי כפפות וגופו התמלא בבצקות, באותו הזמן הנאצים צמצמו את מנות האוכל, הרעב והעבודה הקשה הביאה למוות של רבים מחבריו. כעבור שלושה שבועות 37 מחבריו מצאו את מותם באותה עבודה. למרות כל מה שעבר, ולמרות שהנאצים עשו כל שביכולתם להביא למותו, הוא ניצל. לקראת סוף המלחמה הועבר שפיץ לדכאו, ושוחרר עם הגיע הצבא האמריקאי למחנה ב אפריל 1945. הוא מסיים את ספרו במלים: ”אחרי שלוש וחצי שנים וארבעה חודשי מעצר חזרתי לחופש... האסירים לעולם לא ישכחו את שטורטהוף, ולא יוכלו גם לשכוח שהמענים משטורטהוף הוחזרו לגרמניה הפדרלית...”. לקראת סוף החוברת בפרק הנקרא ”עונשי המחנה” מפרט שפיץ את סוגי העונשים הקשים בהם השתמשו הנאצים במחנה, ומספר על כמה וכמה הוצאות להורג בתלייה פומבית של אסירים במחנה שלהן היה עד, וכן על ניסויים מחרידים שנעשו בגופן של 27 נשים יהודיות שהגיעו למחנה בסוף יול 1943. הספר מלווה בתצלומים ממחנה שטורטוהוף ובתצלום של שפיץ עצמו מזמן המלחמה.  42 עמ'. 21 ס”מ. מצב טוב מאד.