בידספיריט | דמוקרטיית הצינוק - עדות מוקדמת

דמוקרטיית הצינוק - עדות מוקדמת מאסיר מחנה בוכנוואלד. לונדון, 1945 - מהדורה ראשונה - THE DUNGEON DEMOCRACY - דמוקרטיית הצינוק. סיפורו של Christopher Burney - אסיר מחנה בוכנוואלד אשר שהה בו במשך חמשה עשר חודשים, הוצאת WILLIAM HEINEMANN LTD לונדון  1945 - מהדורה ראשונה. מתוך מחברות שכתב במחנה עצמו, שאת חלקן שחזר מזכרונו בתום המלחמה. מהעדויות המוקדמות שנכתבו בידי אסיר ממחנות המוות בשפה האנגלית. עדות מפורטת על התעללות הנאצים ביהודים במחנה.  במבוא לספר כותב המחבר את הרושם והמסקנות שאליהן הגיע כתוצאה מאותם חודשים קשים כאסיר במחנה המוות: ”סבלתי מספיק בידיהם של הנאצים, מהסבל הבסיסי של המין האנושי - של אכזריות, רעב, קור, ועייפות, כדי להיות מסוגל להבין ולדבר עליהם ממקור ראשון... ראיתי במו עיני כיצד אחרים סבלו הרבה יותר. צפיתי באנשים מתים בזוהמה ועילבון של בשרם הנרקב, בחוסר האנושיות אליה הגיעו, שכבר לא היו מסוגלים להרגיש יותר מאשר בעלי חיים מעונים... המגפה היא חוסר אנושיות, והספר הזה נועד להזהיר מפני הימצאותה, הנאציזם אכן היה נגוע בחיידק כפי ששום משטר אחר בהיסטוריה לא היה, אך כאשר הנאציזם מת, החיידק עדיין קיים...” בפתח הספר מתנצל המחבר על שלא כתב תאריכים מדוייקים למאורעות אותם הוא מתאר בספר. התיאורים נכתבו על ידו במחברות מזדמנות במחנה בזמן ששהה בו בתנאי עבודה קשים, וחלקן נעלמו מהמחבוא בו השאיר אותן במחנה כששב לחפש אותן בסוף המלחמה, כך שהוא נאלץ לשחזר את הדברים מזיכרונו. הכותב מספק תיאור מפורט של מבנה המחנה, ההררכיה הפנימית, עבודות הכפייה, תנאי המזון הקשים, דרכי הענישה בהם נקטו הנאצים במחנה. כמו”כ הוא מסביר את ההבדלים של הנאצים ביחסם לבני האומות השונות, ואת תגובתם של בני האומות השונות ליחס זה - האסירים הרוסים (”לא היה בלוק במחנה שלא היו בו רוסים... הם התנהגו כבני אומה גאה, ולא היה מקום במחנה שלא ראית בו רוסים...”), הצ'כים (”המאפיין העיקרי של הצ'כים שהיו עמנו הן חבילות המזון שקיבלו מהבית...”), והצרפתים (”מרביתם של 28,000 הצרפתים שעברו בבוכנוואלד היו שגרירים ראויים של מדינה גדולה... גרמניה, והשיטות הגרמניות היו זרות להן...”). בהמשך הוא מתאר את גורלם של האסירים היהודים יוצאי גרמניה, פולין, והונגריה בבוכנוואלד. חלק נכבד מהספר מתעד את גורלם של היהודים במחנה. כריסטופר מציין שאם כלפי האומות שצוינו לעיל גילו הנאצים יחס משתנה עם סיכויים סבירים להישאר בחיים ולשרוד, כלפי היהודים היחס היה מכוון למטרה אחת - רצח. אם תוך כדי התעללות, או מרעב, מכח תשישות העבודה, או הוצאה להורג מידית באמתלאות שונות. הוא מספר על טרנספורטים של יהודים שהגיעו ברכבות לבוכנוואלד שראה, אשר כבר בדרכם למחנה מרביתם מתו בשל תנאי הדרך הבלתי אנושיים בהם הושמו. באחת הפעמים מספר הנספים היה כה גדול שפינוי גופות המתים ארך שלושה ימים רצופים. הוא מתאר את ההתעללות של הנאצים ביהודים במפעלים הסמוכים למחנה, וכי לא היה עובד יהודי שהחזיק מעמד יותר משלושה חודשים באותם מפעלים, ואת כמות גופות היהודים הבלתי נתפסת שנערמו במחנה לקראת סוף המלחמה. כמו”כ הוא מספר על מעשי ההתעללות הנוראים של פושעת המלחמה הנאצית אילזה קוך (אשתו של מפקד המחנה קארל קוך) באסירים היהודים - זוועות שהכו את העולם בתדהמה כשנחשפו לאחר המלחמה, ועוד. בסוף הספר הוא מתאר בהתרגשות לפרטי פרטים את ימי שחרור המחנה. את הספר הקדיש המחבר לזכרו של מוריס פרטצ'וק אשר נספה ב 29 במרץ 1945. IX, 100 עמ'. 19 ס”מ. כריכה קשה. אקסליבריס לזכרה של הילדה מונטה אשר נפלה ביריות מרצחיה הנאצים על הגבול השויצרי. מצב טוב מאד.