בידספיריט | ”אנו, הנוער העברי, חייבים להתאמן

”אנו, הנוער העברי, חייבים להתאמן ולהתכונן לקראת פלישה גרמנית...” - אלומות - עלון השכבה הצעירה. ירושלים, תש”ב - אלומות - עלון השכבה הצעירה - תנועת הנער הלומד בארץ ישראל, המחנות העולים, מחנה ירושלים. [תש”ב 1942]. הדפסת סטנסיל. הגיליון הראשון שיצא לאור. ילדי השכבה הצעירה בני כיתה ח', ביניהם, פרופ' אליעזר שביד בהיותו בגיל 13!, מביעים את חששם מפני פלישה גרמנית לארץ ישראל, וקוראים להתאמן ולהיות מוכנים לגרוע מכל. נדיר ביותר.  לפנינו הגיליון הראשון שהוציאה קבוצת הנוער ”אלומות” של תנועת ”הלומד בארץ ישראל - מחנות העולים”, בשנת תש”ב. בדבר המערכת נכתב: ”זמן רב חכינו להוצאת העתון עד אשר ראינו אותו מוכן... העתון צריך לשמש כלי בטוי לשכבה ככלי אשר ירכז בו את כל מצפונו של האדם... כתבו לעתון, התבטאו והעשירו אותו...”. בפתח הגיליון תחת הכותרת ”דברים אל הנוער” כותב ”אלי שביד” - [לימים פרופ' אליעזר שביד מחשובי חוקרי מחשבת ישראל, הוגה דעות ומחנך, חתן פרס ישראל בחקר מחשבת ישראל לשנת ה'תשנ”ד 1994] בהיותו חבר התנועה, נער בגיל 13: ”המצב בעולם רופף. אין אנו יודעים מה ילד יום. החזיתות אינן קבועות וגם ארץ ישראל נמצאת בסכנה איומה. על כן אנו הנוער העברי, חייבים להתאמן ולהתכונן לקראת פלישה גרמנית. אם תתקיים פלישה כזאת אנו הישוב העברי בארץ, נמצא בין הפטיש ובין הסדן. שכנינו הערבים מוכנים ומזומנים בכל רגע לערוך בנו פרעות, להרוס את המשק העברי ולעקר את כל עמדתנו בארץ. הם מחכים רק לאות, ופלישה גרמנית לארץ היא הסימן הטוב ביותר לכך. במקרה כזה עלינו, הנוער בגיל 12-13 יוטלו תפקידים רבים ואחראיים עד מאד. בחזיתות שונות נלחמים ילדים בני גילנו ואנחנו כנרדמים. כולנו צריכים להתעורר ולהתחיל באמונים. אנו פונים אל כל נער ונערה בארץ בגילנו לקום ולהתאגד בתנועת הנוער. במשך החפש בל יראה נער או נערה מסתובבים בטל. על כל נער ונערה בארץ להתכונן לקראת כל מקרה שלא יבוא. אל לנו להשתעשע בתקוות. התאמנו, התארגנו והיו דרוכים” אלי שביד, הזורע. במאמר אחר מכותב בשם דני נכתב: ”כעת, כשהיטלר רוקד ואירופה רוקדת וכל העולם רוקד רקוד אחד גדול ומשונה ביותר ההולך וזוחל ומתקרב אלינו, נשב נא רגע ונחשב: כשהרקוד יגיע אלינו כיצד נרקד?. .. דני, ניר. הנער יהודה יהודאי כותב במאמר: ”הגבתנו על המצב בעולם”: ”בשנה זו עם פלישת גרמניה לרוסיה והגברת הפעולות באפריקה ובמזרח הרחוק גוברת סכנת הפלישה לארצנו. האם יש לנו אפשרות של כניעה? לעם ישראל יש מקום אחד ואחרון והוא ארץ ישראל. לנו אין אפשרות של כניעה. אם יניחו הפולשים מעלינו כי אז הערבים בני דודנו יתנפלו עלינו ופרעות יתרגשו עלינו מדי יום ביומו. אם כן זקוק הישוב בארץ לאנשים רבים מאומנים בנשק, מספר זה צריך להגיע לפחות לכמה עשרות אלפים אנשים... הבוגרים ילכו למשק ויעבדו שם. הצעירים יטיילו, יטפסו על הרים, ילמדו להתמצות בשטח להשתמש במצפן וכו' למען תהיה עזרתם לישוב באשר הוא... מי למשק ומי לנשק....” יהודה יהודאי, הזורע. כמו”כ הכותבים מתארים פעילות של אימונים בהרים, בחינות הגמר של כיתה ח', החלטות מועצת השכבה, קבלת חברים נוספים ל”שכבה”, ההכנות לל”ג בעומר, מצדה וגיבורי מצדה כמודל לחיקוי, ועוד.   בחוברת עצמה לא צויינה שנת ההוצאה, אך מופיעים כמה מאמרים בהם מצויין כי הכותבים הינם בני כיתה ח'. אחד הכותבים כאמור הוא אליעזר שביד. שביד נולד בספטמבר 1929. מאחר שהכותבים הינם בני כיתה ח' הרי שהחוברת יצאה בסביבות שנת 1942 בהיותו בגיל 13 לערך. גם ברשומות הספריה הלאומית מופיע כי הגיליון הראשון ראה אור בתש”ב, וכידוע החששות מפני הפלישה הגרמנית בארץ ישראל עלו בארץ בתש”ב כאשר התקדמו הגרמנים בכיבושיהם בצפון אפריקה לכיוון ארץ ישראל. בימי מלחמת העולם השנייה עמדה ארץ ישראל שבשלטון המנדט הבריטי פעמיים בפני סכנת פלישה של הנאצים ובעלי בריתם. הסכנה הראשונה החלה ביוני 1940 כאשר כבשה גרמניה את צרפת, והשליטה בצרפת ובמושבותיה הייתה בידי משטר וישי הפרו-נאצי. בכך באו סוריה ולבנון תחת שלטון פרו-נאצי. הנחת העבודה של הבריטים הייתה שפלישה גרמנית לארץ ישראל מצפון היא אפשרות ריאלית. בקיץ 1940 החלו הבריטים להקים קווי ביצורים להגנת הארץ מפני פלישה ולהכנת פעולות התנגדות לכובשים, אם תפול בידי האויב. בהמשך בשנת 1942, התקדם קורפוס אפריקה של הגנרל רומל בצפון אפריקה מזרחה וגבר החשש מפני נפילת תעלת סואץ. בשל חשש זה הגו הבריטים את תכנית ”המבצר האחרון” (Palestine final fortress). לשם יצירת קו הגנה באזורים ההרריים של צפון הארץ. עם התקדמות קורפוס אפריקה לכיוון תעלת סואץ השתררה ביישוב חרדה, ובהנהגת היישוב החלה להרקם תוכנית ”מצדה על הכרמל” לריכוז כלל אנשי היישוב בהר הכרמל וסביבותיו לקרב הגנה הרואי ואולי סופי. תקופה זו בתולדות היישוב קיבלה את הכינוי ”מאתיים ימי חרדה”. לבסוף כידוע, לאור ניצחון הבריטים בקרב אל עלמיין השני והדיפת האויב מצפון אפריקה בנובמבר 1942 הוסר איום הכיבוש הנאצי מארץ ישראל. החוברת שלפנינו הינה עדות היסטורית עד כמה חילחל הפחד באותם הימים, עד כי גם הנערים הצעירים ראו לעצמם חובה להתכונן ולהכין עצמם לקראת מלחמה פנים מול פנים באוייב הנאצי בארץ ישראל.  [16] עמודים. יתכן שחסר דף אחד בסוף וכריכה אחורית. מצב טוב.