בידספיריט | KUZNETSOV IMPERIA - ארבע צלחות

KUZNETSOV IMPERIA - ארבע צלחות פורצלן ווינטאז׳ של החברה הרוסית האימפריאלית קוזנטסוב   מידות : קוטר: 24 ס”מ (9.5 אינץ') מצב: הצלחות ברובן במצב טוב מאד עם סימני זמן קלים. צלחת אחת עם סדק כהה שניכר בעיקר בגב הצלחת על הגוון הבהיר, בנוסף לשבב קטן בחסר בהיקף הצלחת. בצלחת נוספת שבבים קלים בחסר בהיקף הצלחת. שאר הצלחות עם סימני בלאי וגיל קלים.    פורצלן קוזנצוב. עוד בשנת 1832, הסוחר טרנטי קוזנצוב, שידע את רזי ייצור הפורצלן, החליט להקים עסק משלו ובנה מפעל קטן בדוליובו הממוקמת במרחק קצר ממוסקבה. פורצלן Dulyovo היה ידוע בלבן האצילי שלו בשילוב עם הזהבה וצביעה בהירה. הציור נעשה בעבודת יד על ידי עובדות פשוטות שכונו כולן אגפיה מסיבה לא ידועה,   הדברים התנהלו כשורה: המיזם התפתח, התפוקה גדלה, ודור אחד של קוזנצוב השתלט אחריו. טרנטי, המייסד, היה איכר רגיל שתושייתו ועבודתו הקשה עזרו לו לפלס את דרכו בעולם. הוא בקושי יכול היה לדמיין שכמה שנים מאוחר יותר צאצאיו יאתגרו את מפעל הפורצלן הקיסרי שנוסד בהוראתה האישית של הקיסרית יליזבטה פטרובנה. לאחר ביטול הצמיתות ברוסיה במחצית השנייה של המאה ה-19, החלה להתפתח תעשיית הפורצלן הלאומית יחד עם תעשיות אחרות במהלך ההתפתחות המהירה של הקפיטליזם. מפעל הפורצלן הקיסרי, שייצר מזכרות לחג הפסחא וחג המולד עבור כלי השולחן והארמון, לא הצליח לעמוד בדרישות ההולכות וגדלות של ”הרוסים החדשים” דאז - סוחרים, יזמים, בעלי תפקידים, תושבי ערים עשירים ותושבים כפריים. היו אלה מפעלי קוזנצוב (ולא רק חנויות דוליובו) שהחלו לספק את הדרישות של אותן קבוצות חברתיות. חלק ממתקני הייצור נבנו על ידי המשפחה, אחרים נרכשו מבעלים פחות מצליחים. מאוחר יותר, בני הזוג קוזנצוב הפכו לגדולים עוד יותר לאחר ש”בלעו” את המתחרה העיקרי שלהם, מפעל גרדנר, המפעל הפרטי הראשון של רוסיה שנוסד בשנת 1766 (מפעל החרסינה של דמירובסקי של היום בוורבילקי). בשנת 1889 הוקמה ”שותפות MS Kuznetsov לייצור מוצרי חרסינה וחרס”. היא כונתה ”אימפריית חרסינה” בגלל שיש לה מונופול על תעשיית הפורצלן הלאומית של רוסיה. הוא הוציא יותר ממחצית מכל פריטי הפורצלן מתוצרת רוסיה עד 1895.  כל המפעלים שהיו בבעלות משפחת קוזנצוב (הממוקמים לא רק במחוזות מוסקבה ולדימיר אלא גם בריגה, וולכוב וערים אחרות), היו בעלי ציוד מודרני ועובדים ואמנים מיומנים ביותר. כאשר מוצרים זולים מתוצרת מכונות זרה החלו להתחרות בפורצלן קוזנצוב, השותפות מיכנה מיד את יחידות הייצור שלה, החלה להשתמש בנייר העברת מדבקות ובשבלונות, והציגה צלמיות מוצר חדש. עם זאת, הציור המסורתי בעבודת יד נותר, כמו קודם, המומחיות שלהם. השותפות העניקה מענקים לתלמידיהם בבית הספר סטרוגנוב ובבית הספר בחסות החברה לעידוד אמנים. לפיכך, מפעלי קוזנצוב שילבו בשמחה ציור שנעשה במכונה עם ”אגשקות” מסורתיות בעבודת יד. פורצלן קוזנצוב היה ”אירופאי” ו”מזרחי” בו זמנית ולקח בחשבון את כל העדפות הצרכנים. מגוון המוצרים היה פשוט עצום. כ-150 סוגים של ערכות ערב, תה וקפה, כמעט 370 סוגים של כוסות ”נפרדות”, והרבה מאוד קומקומים, כלי חמאה, קערות פירות, קערות סוכר, מאפרות, פמוטים, קופסאות כסף, אגרטלים, אריחי תנור, כלי שולחן מיוחדים לפאבים , וכן הלאה נעשו. לא מעט מוצרים יצאו, כך שהחברה הייתה מוכרת בעולם. התושבים במרכז אסיה וטורקיה העריכו מאוד את כלי השולחן ”מזרחיים” של קוזנצוב, והעדיפו אותם על פני תוויות אחרות. באזורים מסוימים במזרח סין, החפצים של Dulyovo נחשבו אפילו יותר ”סיניים” מהמוצרים המקומיים. שנת 1900 ראתה את הניצחון האחרון של הקוזנצובים: השתתפותם בתערוכת פריז העולמית הביאה להם את ה-Grand Prix, בעוד שהכתבות של המפעל האימפריאלי נעלמו מעיניהם לחלוטין. לאחר מכן, הוענק למפעלי השותפות את התואר ספקים של החצר הקיסרית והותר להחתים את מוצריהם בסמל המדינה הרוסי. ב-1918 הולאמו מפעלי קוזנצוב. בניגוד למפעל האימפריאלי לשעבר שעבר סדרה של התפרקות ושיפוצים כואבים, הם (בהיותם מתקני ייצור המוני) עברו רק תקופה קצרה של עשיית ”אמנות ייצור” במהלך הטירוף הזה ואז חזרו לעיצובי האמנות העממית המסורתית שלהם. כיום, היורש והיורש העיקרי של מסורות קוזנצוב נותר מפעל Dulyovo.  הקרן לאמנות עממית של הפדרציה הרוסית היו המקום לתצוגה גדולה של יותר מאלף פריטים המייצגים את כל שלבי ההיסטוריה של המפעל - מ”אגשקות” פשוטות ויצירות מופת מעודנות מהמאה ה-19 ועד להצגה- פריטי יום. ביניהם היו מה שנקרא עותקי ”חילוף” עבור סטים שלמים ייחודיים. הם הוצגו בפעם הראשונה. ה”חלפים” (להחלפת חפצים שבורים או פגומים, ואם הכל ילך כשורה, הם נשמרים במוזיאון המפעל) מיועדים לשירות ”סתיו הזהב” בן 1200 פריטים שניתנו לנשיא ארה”ב רוזוולט (הם נשמרים ב-White House).