בידספיריט | סמל- סיכה ממתכת, אות הצמח ,

סמל- סיכה ממתכת, אות הצמח , המרדף אחרי מקור האות ,  מאת פרופ' שאול לדני (2002) סיום צעדת פריס-טוביז (פרבר דרומי של בריסל) למרחק 300 ק”מ ב-4 ימים, במהלך חג השבועות הנוצרי השנה, היה קשה אך קל בהרבה מאשתקד. על פי התכנון, לאחר הפסקה של חמישה שבועות, אמור הייתי להשתתף ברצף של מבצעי הליכה באירופה, כ-1,000 ק”מ במשך כ- 35 יום, ביניהם 300 ק”מ משלסביג בגרמניה לויבורג בדנמרק, טיפוס יומיומי במשך שבוע באלפים מגובה 1,400 ל - 3,400 מטר ובחזרה, ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה על אוהבי לכת.  והנה, שלושה ימים לפני נסיעתי התבשרתי כי הנקודה הקשה שגיליתיה שבוע קודם במפשעתי, היא ממאירה. הובהר לי, כי אני סובל מלימפומה - סרטן הלימפה. מה עושים בשבוע שנותר עד תחילת הטיפול הכימותרפי וההקרנות, במצב שבו התאמצות לא עוזרת לנצח בהתמודדות כמו בספורט? על פי אמרה לועזית ”לכל כלבון התענוגות שלו”, וכך ההנאה שלי התבטאה בביקור בשוק הפישפשים ביפו, ובחיפוש אחרי פריטים שעשויים לעניין את תאוות האספנות שלי. סמל מתכת קטן שמצאתי אצל אחד הרוכלים, עורר את תשומת לבי ומייד רכשתי אותו. סמל זה, היצוק ממתכת ברזלית, עם סיכת בטחון מולחמת על גבו (לשם הצמדה לחולצה או לדש מעיל), במידות 15X25 מ”מ, נשא על חזיתו תבליט של שלושה פרחים. סמל זה, שנהוג לכנותו גם כ- ”סיכה”, היה יפה, באיכות בצוע גבוהה וניתן היה להשתמש בו גם כתכשיט. אולם עיני נמשכו דווקא לכתוב באותיות מובלטות בתחתית ”אות הצמח תשז”. למרות העדר הגרשיים, ברור כי תשז משמעותה תש”ז, כלומר שנת 1946/7. טרם ראיתי סיכה כזאת, ומעולם לא שמעתי על ”אות הצמח”. מיד התעוררה סקרנותי. מהו ”אות הצמח”? הכרתי את ”אות הספורט” (שהוענק בתקופת המנדט וגם במדינת ישראל לעומדים במבחני כושר מינימליים ושהופעלו ביוזמת מחלקת החינוך של הועד הלאומי) ...הצביעה על אפשרות לאנלוגיה בכוון צמחים, במיוחד בגלל המילה ”אות”. סקרנותי התעוררה. מה מקור ”אות הצמח”, מי הנפיק אותו, למי הוא נועד והיכן השתמשו בו? כאחד שנוהג לחפש תשובות מלאות על שאלות שמעניינות אותו, ניסיתי למצוא מענה בין חברים, קרובים ומכרים. לא שיערתי שהתעניינותי תהפך למסע חיפוש ולמירדף מרתק. פניתי תחילה לקרוב של רעייתי, פרופ' משה פינטוס, שלאחר יציאתו לגמלאות מהפקולטה לחקלאות ברחובות, כותב ספר על ההסטוריה של המחקר החקלאי בארץ-ישראל. חשבתי כי הנושא ידוע, וכי רק אני בבורותי אינו מודע לו. הופתעתי לשמוע כי מעולם לא שמע אודות ”אות הצמח”. הוא גם בדק את כרך תש”ז של הירחון ”השדה” ולא מצא בו זכר למבוקשתי. ד”ר נעמי לוין, בוטנאית ותזונאית, חברתה של רעייתי עוד מהתיכון, גם היא חזרה על תגובתו של משה פינטוס. פנייה לד”ר דובי סיטון, איש צמחי הרפואה ותלמידו של פרופ' זייצ'יק המנוח מהאוניברסיטה העברית , גם היא לא הועילה. הוא הציע לפנות ליוכבד זוהר, שהייתה מצויה בחיי הקהילה ופעולותיה בשנות ה-40 וה-50 ואם היא לא תדע, לפחות תוכל להנחות היכן להמשיך בחיפוש. התחוור לי כי מה שחשבתי שהוא חיפוש קצר, נהפך לתעלומה שמקורבים אלי אינם בקיאים בו. סקרנותי מתגברת. יוכבד מציעה שאפנה לקרן הקיימת לישראל. אני מסביר לה כי הדבר לא יועיל: בדברים פשוטים יותר, אין להם מושג. רק ארכיון הצילומים שלהם מסודר והשאר בארכיון חיצוני-טרם מקוטלג. בעניין ה”הקופסה הכחולה”- שעליו כתבתי ספר-המצב הפוך וזה הקק”ל שפונה אלי לספק להם מידע. יוכבד מציעה לפנות לשלושה ידענים בתחום תולדות הישוב. הראשון, מאיר מינדל, מנהל המוזיאון של נגבה, מעלה השערות שאולי ”אות הצמח” קשור בפלמ”ח, אף כי בפלמ”ח התרחקו מסמלי מתכת. הוא מציע לשוחח עם מנשה הראל ועם איצ'ה. גם לשני שהומלץ ע”י יוכבד, ניסן הצעיר בן ה-86, מנהל הארכיון של ניר-עם הצעיר מקודמו רק בשנתיים (ושכבר התלונן על כי לא התקשרתי אליו מוקדם יותר, לאחר שניסן בישר לו שאני עומד לפנות אליו), לא שמע מעולם על ”אות הצמח”. פנייה לחברנו ד”ר גדעון כץ שהיה עשרות שנים המנהל של בית-הספר החקלאי מקווה-ישראל מביאה לסיום את נתיב החיפוש לכוון החינוך החקלאי. בינתיים רעייתי פונה לבת כיתתה רבקה שלג שהכירה אותה כחובבת צמחים מהתקופה ששתיהן סיימו את בית-הספר העממי בתל-אביב בתש”ח. לרבקה ”אות הצמח” נשמע במעומעם כמשהו מוכר מהעבר, אך אינה זוכרת שום דבר קונקרטי. עד עתה, בנוסף לסיכה עצמה, זוהי פיסת המידע היחידה שמצביעה על כך שאיני רודף אחרי רוחות. רבקה גם מספרת שהיתה חברה בחוג לטבע שאורגן ע”י המורה חנה נמליך וכי אותה המורה נפטרה ערירית. מעודד מזיק המידע הזה, אני פונה לפרופ' מנשה הראל. את ספריו על מסלול הטיולים בארץ -כשרוב האנשים עוד טיילו ברגל - רכשתי לפני כארבעים שנה. הוא מעולם לא שמע על ”אות הצמח”. גם יצחק גולן, המכונה איצ'ה, לשעבר קצין חנוך ראשי של צה”ל וכעת מנהל ה”מכבסה” (מכון איילון-בית החרושת לכדורי סטן של ההגנה על ”גבעת הקבוצים” ברחובות), שמע מפי לראשונה על ”אות הצמח”. אני מחליט לשנות את כוון החיפוש. אני מטלפן לעזריה אלון שיסד את ה”חברה להגנת הטבע”. אני משוכנע שהוא ודאי יספר מייד את מלוא ההסטוריה של ”אות צמח”.ממתינה לי אכזבה מרה. הוא מעולם לא שמע. אולי מישהו אחר מותיקי החברה להגנת הטבע יודע? קשה היה לאתר את פרופ' אמוץ זהבי (אתו טיילתי לפני כ-40 שנה לפני שזכה לתואר אקדמאי כלשהו), אך לבסוף מצאתיו בחצבה. גם הוא לא נתקל ב”אות הצמח” כך גם שכני לשכונת רמת-אפעל לפני ב-30 שנה. ד”ר עוזי פז. רעייתי הציעה שאפנה גם לאוריה בן-ישראל, איתו טיילנו בעשרות סיורים ללא תשלום בהרי יהודה בראשית שנות השישים, ושהיה אחד מעמודי התווך של החברה להגנת הטבע, אך דחיתי הצעה זו בהנחה שכבר מיציתי את המידע המצוי בידי האנשים המובילים והותיקים בחברה. מציאת התשובה כבר איננה סתם סקרנות אצלי. זאת כבר משימה. אני עקשן ולא מוכן לוותר, כפי שהורגלתי בכל התחרויות למרחקים ארוכים בהן נטלתי חלק. את רוב האנשים אליהם אני מטלפן איני מכיר אישית. אני מציג את עצמי ומוסיף שאולי שמעו את שמי.