בידספיריט |  ”רשומות” - 1 -  כתבי-אמנה,

 ”רשומות” - 1 -  כתבי-אמנה,   הסכם מצרים -ישראל על שביתת נשק כללית,   מיום 24.2.49. הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל לשכנותיה בעקבות מלחמת העצמאות הם הסיום הרשמי של מלחמה זו. הסכמים אלו ידועים גם בשם הסכמי רודוס. 19 ע״מ, מצב בינוני, כתמי חלודה, כתמים ואזורים של כתם דהוי. בפינה השמאלית-עליונה סימן דבק וקרעים קלים בחסר וקיפול נוסף בחלק התחתון מימין. קמטים וקרעים קלים מאד מידי פעם באזור השוליים. מספור עמודים רציף. ב-1 בינואר 1949 העמידו הבריטים אולטימטום לישראל, בתיווך אמריקאי, על פיו עליה לסגת משטחים עליהם השתלטה בחצי האי סיני, בעקבות ידיעות מודיעיניות על כוונת הבריטים לכבוש את הנגב בסיוע הלגיון הירדני, הצבא העיראקי וצבא מצרים. הלחץ הבינלאומי נשא פרי וב-2 בינואר נסוגו כוחות ישראל מסיני. בשל כיתורו של הכוח המצרי ברצועת עזה ועקב המצור שבו הייתה נתונה חטיבה מצרית בכיס פלוג'ה, נאלצה מצרים לפתוח ב־12 בינואר 1949 במשא ומתן על שביתת נשק עם ישראל. הדיונים, בתיווך האו”ם, נערכו באי היווני רודוס. מצרים הציבה תנאים מוקדמים חמורים, כגון נסיגת צה”ל מבאר שבע, ולפיכך היו הדיונים ממושכים. עם זאת, במהרה החל משא ומתן ישיר בין הצדדים, ללא עזרת נציגי האו”ם. ההסכם נחתם לבסוף ב־24 בפברואר 1949 וקבע שהנגב יישאר בשלטון מדינת ישראל, אך מוצב בית הקברות מערבית לרפיח יעבור למצרים. בנוסף קבע ההסכם שהחטיבה המצרית המכותרת תשוב למצרים, ושאזור עוג'ה אל חפיר יפורז. ההסכם קבע כי באזור עזה, קו שביתת הנשק ישורטט 3 ק”מ מזרחית ובמקביל לכביש מג'דל-עזה ודרומה עד לגבול הבינלאומי. כאשר הגיעו הצוותים לשרטט את הקו בשטח, נתגלה כי הוא חוצה באזור הדרומי את כפרי העבסאן ומפריד בין בתי הכפר ובין אדמותיו. משכך, הגיעו הצוותים לכלל הסכמה שיש לשנות את הקו כך שיכלול את כפר העבסאן בשלמותו, ולכן באזור דרום הרצועה, קו שביתת הנשק רחוק יותר מ-3 ק”מ מהכביש (באזור קיבוץ נירים נוצרה ה-”ברך” של הרצועה). בתמורה, קיבלה ישראל שטח שווה בצפון הרצועה, אשר תחומה הצפוני שורטט בצמוד למושב נתיב העשרה של היום במקום בצמוד לקיבוץ יד מרדכי. ההסכם, שהוגדר ”פשרת שעה”, נחתם בחודש פברואר 1950, ולכן קו שביתת הנשק עם מצרים המשורטט במפות ובשטח הוא מ-1950 ולא הקו שהוסכם עליו בתחילה ב-1949.