בידספיריט | ספר תחינות לנשים באידיש. רעדלהיים.

ספר תחינות לנשים באידיש. רעדלהיים. תרכ”ז[1867]. - ”תחנות” איין געבעטבוך פיר געבילדעטע פרויענציממער צום געברויך בייא דער אפפענטליכען אונד הייליכען אנדאכט מרבי יהושע העשיל מירא. רעדלהיים, תרכ”ז[1867], בדפוס לערברגער, 2, 135 ע';  כריכה עתיקה, כריכה קדמית מנותקת כמעט לגמרי, נייר לבן טוב, מעט כתמים באופן כללי מצב טוב מאוד. תחינות (בהגייה אשכנזית: ”תְּחִינֶס”) הוא כינויים של סידורי תפילות בשפה היידית, אשר נפוצו למן המאה ה-17 בקהילות אשכנז, ונועדו עבור הנשים היהודיות – שבשונה מן הגברים, לא ידעו די עברית כדי להתפלל בלשון הקודש, והיו נוהגות לומר תחינות בלשון המדוברת - ביידיש. התחינות נסובו סביב חיי האישה היהודיה ותפקידיה, ורובן עמדו על שלושה עיקרים: חלה, נידה, הדלקת הנר (חנ”ה). היו תחינות שנאמרו בקריאת התורה, וכן תחינות מיוחדות לימים נוראים ולעשרת ימי תשובה. ספר התחינות המוקדם ביותר והנפוץ ביותר הוא ככל הנראה ”סדר תחינות”, שיצא לראשונה לאור באמסטרדם בשנת 1648, והיווה ציון דרך בהיסטוריה היהודית הנשית: היה זה סוג חדש של סידור תפילות – כתוב ביידיש, עבור נשים, ונכתב בקולה של מתפללת אישה. סידור זה נדפס בעותקים רבים ונפוץ ברחבי אירופה בעזרת תעשיית דפוס יידי דינאמית ופורה. ידוע על ספרות תפילות מתקופה זו, לרבות חוברות תפילה שכותרותיהן ”תחינות” ו”לידער” (יידיש: ”שירים”), אשר נכתבה בידי נשים – ובהן בעיקר תחינותיה של שרה בת-טובים, שנפוצו ביותר למן המאה ה-18, וכן תחינותיה של שרה רבקה רחל לאה הורוביץ. עם זאת, דווקא ”סדר תחינות” נכתב בעילום שם,. הספר כולל תפילות יומיומיות ותפילות חגיגיות, ובנוסף כאמור, כלל תפילות המיועדות לחובותיהן הדתיות המיוחדות של הנשים, אשר לא הופיעו בסידור התפילות הרגיל בבית הכנסת.