בידספיריט | מחזיק ברכה מהחיד”א. מהדורה שניה.

מחזיק ברכה מהחיד”א. מהדורה שניה. עותק נאה. - ספר מחזיק ברכה פלפולים וחידושי דינים, על שו”ע אוה”ח ויו”ד. מרבינו חייים יוסף דוד אזולאי החיד”א. כולל קונטרס אחרון וקונטרס אחרון לספר ראש דוד. מהדורה שניה. שאלוניקי. תקע”ב(1812). בדפוס בצלאל אשכנזי. 1, קל”ו, קכ”ד'; ד' קכא-קכב כוללים: קונטרס אחרון. ד' קכב-קכד כוללים: פאת הראש : קונטרס אחרון לספר ראש דוד. ”עותק נאה” נייר לבן ומשובח. כריכה עתיקה. שדרת כריכה ישנה לא מקורית. רבינו הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ”א; ה'תפ”ד - י”א באדר ה'תקס”ו; 1724 - 1 במרץ 1806), היה פוסק הלכה ומקובל. חיבר עשרות ספרים בתחומים תורניים מגוונים, וכן חיבור ביבליוגרפי. נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, אשר היה נינו של המקובל רבי אברהם אזולאי. אביו היה דור חמישי לאנוסי ספרד שעלה מהעיר פאס, מרוקו, והתיישב בחברון. אמו שרה הייתה ממוצא אשכנזי, בתו של המקובל יוסף בייאלר שעלה לירושלים בעליית רבי יהודה החסיד. סבו של החיד”א היה הראשון לציון הרב אברהם בן דוד יצחקי. למד בישיבת ”יפאר ענוים” אצל רבי יונה נבון (מחבר ”נחפה בכסף”) שהיה רבו המובהק. רבו זה הרגילו לכתוב תשובות בהלכה והיה מעבד עמו את כתביו. בישיבת ”כנסת ישראל” אצל רבי חיים בן עטר מחבר הספר אור החיים, בישיבת ”בית יעקב” אצל רבי יצחק הכהן רפפורט, ובישיבת המקובלים בית אל יחד עם רבי יום טוב אלגאזי למדו בחבורתו של רבי שלום שרעבי (הרש”ש). יצא למסעות רבים למען הישוב היהודי בארץ ישראל את מסעותיו הארוכים תיעד החיד”א ביומן מסע שכתב לעצמו בשם ”מעגל טוב”. בד' שבט ה'תקי”ג (20 בינואר 1752) יצא אל מסעו הראשון לטובת הקהילה בחברון, שנמשך שש שנים, וחזר לירושלים ביום ד' ניסן ה'תקי”ח (12 באפריל 1758). בשנת ה'תקכ”א (1761) הוצעה לחיד”א משרת ה'חכם' בקהילה הספרדית והפורטוגזית באמסטרדם, החשובה והעשירה מבין הקהילות הספרדיות בעולם, אך הוא סירב להצעה ונשאר כמה שנים בירושלים וכיהן בה כדיין. בין שתי השליחויות מטעם קהילת חברון יצא החיד”א לקושטא כשליח יהודי ירושלים, כדי לנסות ולשכנע את השלטונות העות'מאניים לבטל מינוי לא ראוי של מנהיג לקהילה, אך נכשל במשימתו. בשבט ה'תקכ”ד (ינואר 1764) עבר למצרים והיה רב ואב בית הדין בקהיר במשך חמש שנים עד ה' אדר ב' ה'תקכ”ט (14 במרץ 1769). בכ”ד סיוון (29 ביוני) בעקבות אירועים פוליטיים במצרים, חזר לארץ והתיישב בחברון. בערב ר”ח חשוון ה'תקל”ג (26 באוקטובר 1772) יצא למסעו האחרון לטובת הקהילה היהודית בחברון ממנו לא שב. בכ”ח אלול ה'תקל”ח (20 בספטמבר 1778) הוא סיים את שליחותו בליבורנו ולבקשתה של הקהילה היהודית המקומית השתקע בעיר עד פטירתו. הוא הסכים למשרה זו בתנאי שיוכל להקדיש מזמנו לכתיבת והדפסת חיבוריו, ואכן שם פורסמו מרביתם ושם גם נפטר ונקבר. בכל התקופה שבה היה החיד”א קבור בעירם, זכרו יהודי ליבורנו את פעלו: הכיסא שעליו ישב החיד”א בישיבת פירירא הוצג בבֵּית הנְכוֹת (מוזיאון) של הקהילה,[דרוש מקור] ובערבי ימים נוראים הלכו להשתטח על קברו. במסעותיו כשליח (שד”ר) הקהילה היהודית הקטנה בארץ ישראל, סייר רבות באירופה והותיר רושם בקהילות יהודיות שביקר בהן. מסעותיו הביאוהו לרחבי אירופה, ובכל מקום אליו הגיע הוא בחן את אוספי הספרים שמצא, בספריות ובארכיונים, רבים מהם בכתבי יד שלא הודפסו, מהם גם העתיק בספריו. חיבר עשרות ספרים בכל מקצועות התורה, ברשימה מעודכנת של ספרי החיד”א משנת תש”ע נמנו 122 חיבורים. כחמישים מהם הוא הדפיס בחייו. כמה מחיבוריו בכתב יד נשמרו וחלקם נדפסו במשך הזמן. הוא עסק בתחום נושאים נרחב: הלכה, מדרש, קבלה, היסטוריה וביבליוגרפיה. עבודתו ההיסטורית-ביבליוגרפית העיקרית, ”שם הגדולים”, נקראה על שם פסוק מספר דברי הימים ”וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ”. ספר תיאור מסעותיו קרוי ”מעגל טוב”. רשימה ביבליוגרפית של כל ספרי החיד”א התפרסמה בספר רשימת יוא”ל.