בידספיריט | פולמוס יום טוב שני של

פולמוס יום טוב שני של גלויות. ”מהדורה ראשונה”. קונטרס פס”ד נגד המבקשים לבטל. חתימות בעלות של רבני משפחת עהרנטרייא. - קונטרס קדושת יום טוב , ספר אמרי שפר יוצא מעט משה ספרא רבא בישראל. ”פסק מופלא” המבטל את המעוררין באו בעקיפין על יום טוב שני. ניצוץ היוצא מפטיש החזק ביד משה, שם בשלשה לבו כלב האריה לא יחת מפני כל, כאשר עשה משה. מציון הופיע הודתו בקדושה נכד רב האי גאון מופלא בסנהדרין ראשון לציון בעל החקרי לב. רבי ישראל משה חזן. אב”ד קורפו. ”מהדורה ראשונה” . ווין. 1855(תרט”ו). 10, ב-ל”ה. דפים ראשונים מכתבים והסכמות בנושא הפולמוס נגד המבקשים לבטל קדושת יום טוב שני. פולמוס יו”ט שני במהלך הדורות היו הרבה שניסו לבטל (גם) את יו”ט שני, במקרה זה היה מדובר על קבוצת סוחרים מכובדים שרצו לבטל את יום טוב שני היות ועוד יום לשבות ממלאכה גרם להם הפסדים כספיים כבדים. בנושא התערבו רבני איטליה ובהמשך רבנים מכל העולם. חתימות בעלות בלועזית של רבי שמואל הכהן עהרנטרייו וחתימת בנו רבי אלעזר. רבי ישראל משה חזן (נודע גם בכינוי: משי”ח 1808 איזמיר, טורקיה - 1863 צידון, לבנון) נכדו של רבי רפאל יוסף חזן, היה חבר בית הדין של רבי יעקב פינצ'י בירושלים, שד”ר בערי מערב אירופה, הרב הראשי של הערים רומא, קורפו ואלכסנדריה[2], מקובל, ומחבר ספרי יהדות בשיטת הוויכוח, שלט בשפות רבות ובמדעי הטבע, דגל בצורך ללמוד ”חוכמות חיצוניות” במקביל ללימוד התורה מחד, ולחם ביהדות רפורמית מאידך. חזן נולד בשנת ה'תקס”ח לאביו הרב אליעזר בעיר הנמל הטורקית איזמיר. בהיותו כבן שלוש שנים השתקע אביו עם משפחתו בירושלים, שם גדל ישראל משה. התחנך אצל סבו רבי רפאל יוסף חזן, מחבר הספר ”חקרי לב”, אשר בשנת 1818 נקרא על ידי רבני ירושלים לבוא ממקום שבתו בחברון לכהן כראשון לציון. בגיל 34 נבחר כחבר בבית דינו של רבי יעקב פינצי, בו כיהן כדיין עד סוף ימיו. בבית הדין לא היו חייו קלים, ועקב השקפות שונות בענייני דת קמו לו מתנגדים, ואף ראש בית הדין הפך לגדול יריביו. בשנת ה'תקצ”ב נפטרה אשתו, אך ימי אלמנותו לא נמשכו זמן רב, והוא נשא תחתיה אישה שנייה, אשר בעודו בירושלים, ילדה לו בת. ההתנגדות כלפיו מררה את חייו, והוא חיכה להזדמנות לעזוב את ירושלים. בספרו כרך של רומי, כתב, שנים לאחר מכן, בהיותו בקורפו: ”אין דעתי מיושבת עלי כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה', נחלה זו ירושלים, עד ישקיף ה' משמים ויוציאני מכור הברזל, ונתן לי לחם לאכול ושבתי בשלום אל בית אבי...”. חזן ניחן בכישרון הנאום והשכנוע, ועל כן נשלח על ידי ראשי הכולל הספרדי בירושלים לחו”ל במטרה לאסוף כספי צדקה עבור בניית בית חולים בעיר. בראשית מסעו נסע לצפון אפריקה, הוא ביקר בתוניס, באלג'יר ובמרוקו. בביקורו התערה בין יהודי המגרב, למד מחכמיהם והושפע מדרך לימודם, נשא ונתן איתם בדברי הלכה, ואף ביקר באתרי עתיקות היסטוריים, ובכל מקום בו עבר, השפיע על סביבתו. ממרוקו הפליג לאנגליה. בלונדון נתקלה שליחותו בקשיים שכן האגרות שהביא עמו מארץ ישראל לא נשאו את חתימתם של פקידי קושטא היהודים, והקהילה הספרדית בלונדון סירבה לשתף פעולה. גם משה מונטפיורי והברון רוטשילד, התנגדו לבניית בית החולים הספרדי בירושלים. עיתונה הלאומי של יהדות בריטניה הג'ואיש כרוניקל מתח ביקורת על משה מונטיפיורי, שלדבריו נהג כלפי הרב חזן בחוסר נימוס בכך שהתעלם ממנו בהגיעו ללונדון ואף לא הזמינו לטקס הכתרת הרב נתן אדלר שהתקיים בשעת ביקורו. התייחסותו זאת של מונטפיורי, הייתה חריגה כי חזן היה נציגם של יהודי ירושלים, והביא עמו מכתבי המלצה מהרבנים חיים אברהם גאגין ויעקב ענתיבי. הסיפור הפך נושא להתנגחות בין הג'ואיש כרוניקל, והשבועון המתחרה ”קול יעקב, אשר פירסמו מדי שבוע מאמרי תמיכה והתנגדות בחזן. הוא שהה בלונדון כחצי שנה, בתקופה זאת חיבר את ספרו 'דברי אמת ושלום'. לאחר שהבין כי התנגדותם של מונטפיורי ורוטשילד מונעת ממנו לממש את מטרת שליחותו נסע להולנד. גם קהילת אמסטרדם הערימה קשיים, אך נועם הליכותיו של חזן והתערבותו של החכם באשי רבי חיים אברהם גאגין הביאו לכך שבאמסטרדם החלה שליחותו לשאת פירות. באמסטרדם נפגש עם רבי צבי הירש להרן. בחודש תמוז תר”ד 1844 נערכה בעיר בראונשווייג שבגרמניה, האסיפה הרפורמית הראשונה, ובה הוכרז על עריכת ”תיקונים” בהלכה ובסידור התפילה. בתגובה הריצו ראשי ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם מכתבי תלונה לכל גדולי הדור וריכזו בידיהם את מכתבי התשובה. רבי ישראל משה חיבר ספר בשם 'קנאת ציון', בו הוא יוצא חוצץ כנגד הרפורמים וכוונתם לשנות בהלכה, ומבקר אותם באופן חריף. הפקוא”מ הדפיס את ספרו של חזן, וכנספח לספר, פרסם את מכתבי התשובה בשם 'תורת קנאות'. בשנת ה'תר”ו עזב הרב את הולנד ונסע לליסבון שבפורטוגל. מליסבון נסע לליבורנו שבאיטליה, שם חלה ושכב בחוליו תקופה ארוכה. חכמי ליבורנו ובראשם רב הקהילה אברהם ברוך פיפירנו סעדו אותו בחוליו וכך התקרבו אליו ולמדו על מידותיו, ידיעותיו, השקפותיו על היהדות, ויכולותיו המנהיגותיות. כאשר הגיע לרומא כבר הגיע שמעו למנהיגיה היהודים של העיר. באותם ימים היהודים התגוררו בשכונה נפרדת, אשר בדיעבד ניתן לכנותה בשם גטו. בשכונה היהודית הוקמו חברות למתן עזרה בתחומים רבים וראשי הקהילה ניהלו את חיי התושבים ביד רמה, אך רב לא כיהן ברומא מזה כ-12 שנים. ראשי הקהילה שסברו כי רב ומנהיג כדוגמתו יוכל לשנות את התנאים הפוליטיים הגרועים ואת המצב הכלכלי הקשה של יהודי הגיטו הזמינו את חזן להתמנות כרב הקהילה. חזן נעתר להזמנה ובקיץ ה'תר”ז התקיים טקס ההכתרה בבית הכנסת הקטאלני שבעיר ברוב פאר והדר, ונאומי כבוד נישאו על ידי רבנים ומכובדים. המשורר יוסף אלמנצי חיבר דברי שירה במיוחד לאירוע: ראשית רבנותו בעיר הביאה לפריחה בחיי הקהילה היהודית ברומא. בימים אלו הוא הפגין את כשרונו המנהיגותי הרב, ייעץ, עזר והשכין שלום בין איש לרעהו.