בידספיריט | תניא. מהדורת יאס תר”ג. מהדורה

תניא. מהדורת יאס תר”ג. מהדורה חשובה ונדירה. עותק חסר ”בהדפסה”. ”הסכמה חשובה למהדורה זו”. - ספר תניא קדישא והוא ספר ליקוטי אמרים, ח”א נקרא ספר של בינונים, ח”ב נקרא חינוך קטן וגם אגרת התשובה ”וגם אגרת הקודש. מהאדמו”ר הקדוש הגאון האלוקי וכו' רבי שניאור זלמן נבג”מ . ”יאס”. תר”ג(1843). בדפוס נטע וואסרמן וישראל אברהם סגל. 2, צ”ב ד'; ”בעותק שלפנינו עקב טעות המדפיסים או הכורכים במקום דפים ”””פ”ב/ג/ד ”””נכרך עוד פעמיים דף פ' ועוד פעם דף פ”א””” ודפים פ”ב/ג/ד חסרים”””. מהדורה עשירית של התניא קדישא. הסכמות רבי משולם זוסיא מאניפולי ורבי יהודה לייב הכהן ממהדורה ראשונה ”ונוסף הסכמת רבי יוסף אב”ד יאס במהדורה זו בלבד”. כריכה יחסית חדשה נאה. מדף א' עד דף ה' נזק עש בתוך הטקסט בפינה למעלה, מעבר לזה עותק נקי ונאה. מעט כתמי לחות. דפים עבים וטובים ברובם לבנים. הרה”ק איש אלוקים רבי שניאור זלמן מלאדי (נולד בין השנים ה'תק”ה-ה'תק”ט (1745-1749 (ראו להלן), נפטר בכ”ד בטבת ה'תקע”ג (1812), מכונה אדמו”ר הזקן, בעל התניא ובעל שולחן ערוך הרב. . מייסד תנועת חסידות חב”ד והאדמו”ר הראשון בשושלת זו, עמד בראשה משנת ה'תקל”ב (1772) ועד לפטירתו בשנת ה'תקע”ג (1812). ספריו הנודעים: ”התניא” ו”שולחן ערוך הרב”. נולד לברוך ורבקה בליוזנה שבמחוז ויטבסק בבלארוס, שהייתה אז תחת שלטון פולין. ישנן כמה גרסאות לגבי תאריך הולדתו. חיים מאיר היילמן, בראש ספרו בית רבי, ברדיטשוב תרס”ב, מביא אפשרויות נוספות, אולם נוטה בסופו של דבר לקבוע את תאריך הלידה בי”ז בכסלו תק”ז. גם עמנואל אטקס מציין שנה זו בספרו על הרב שניאור זלמן. חסידי חב”ד מציינים בדרך כלל את תאריך הולדתו כי”ח באלול ה'תק”ה (15 בספטמבר 1745), על פי האדמו”ר רבי יוסף יצחק שניאורסון, אולם בהזדמנות אחרת ציין גם הוא את שנת הלידה תק”ז. יהושע מונדשיין כתב שמעדות של הרב שניאור זלמן עצמו בעת מאסרו עולה שנולד בערך בתק”ט. לפי מסורת חב”ד, רבי שניאור זלמן הוא דור שביעי למהר”ל מפראג המיוחס לדוד המלך. לפי המסורת, כשנולד שניאור זלמן ערך הבעש”ט, רבו של אביו, סעודה גדולה ואמר שנשמה חדשה ירדה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה ובתורת החסידות. מסופר גם כי הבעש”ט ביקש מהורי התינוק שלא יפרסמו את לידת בנם. בגיל שלוש הובא לבעש”ט לבקשתו לשעה קלה, בה גזז את שערותיו והניח לו את הפאות שם ידו על ליבו וברכו. כשהיה בן 5 שנים למקרא, הביאו אביו פעם נוספת אל הבעש”ט, וברכו שוב. בחזרם הביתה שאל הילד את אביו, מי היה האיש הזה? והשיבו כי זה היה ”סבא”. מאז היה נוהג לכנותו ”סבא”, ואף באוזני נכדי הבעש”ט, כגון רבי ברוך ממז'יבוז' ובעל דגל מחנה אפרים. כמו כן היה נוהג לומר באוזניהם, כי אמנם הבעש”ט הוא הסבא שלהם הגופני, אולם הבעש”ט הוא סבו שלו הרוחני ממש. אלו היו הפעמים היחידות שרבי שניאור זלמן ביקר אצל הבעש”ט, כי הבעש”ט הסביר לאביו כי הוא צריך לקבל את עיקר תורתו מתלמידו, המגיד ממזריטש. בשנת ה'תק”י (1750), כשמלאו לו חמש שנים קיבלוהו כחבר בחברה קדישא של ליאזני, לבקשת הבעש”ט והצדיק הרב ליב שרה'ס. על פי המסורת המקובלת בחסידות, בגיל תשע שנים למד הנדסה ואסטרונומיה ובגיל עשר שנים כבר הכין לוח שנה עברי לחמש עשרה שנה. כשהיה בן שתים עשרה שנים אירע שלימד ברבים הלכות קידוש החודש של הרמב”ם, והרבנים, שהיו באותו מעמד, התפלאו מבקיאותו בנושא הנדון ”ולא מצאו את ידיהם ורגליהם”. בגיל שלוש עשרה החל לשמש בפועל בחברה קדישא ותיארו אותו כ”רב תנא ופליג”. בי”ב באב ה'תק”ך (1760), בגיל חמש עשרה, נשא לאישה את סטערנא (בת יהודה לייב סגל מויטבסק). בשנת תקכ”ד (1764) נסע לראשונה ללמוד בבית-מדרשו של המגיד ממזריטש (ממלא מקומו של הבעש”ט). המגיד סיפר לו אודות מעלת נשמתו בהיותה נשמה חדשה (נשמה שלא ירדה לעולם קודם לכן, דבר המצביע על כך שמטרת ירידתה לעולם אינה לצורך תיקון חוזר (על ידי גלגול נשמות), אלא בעלת מטרה כללית) וכי תפקידו בעולם הוא לגלות ולבאר את תורת הבעש”ט באופן של הבנה והשגה בדרך חב”ד. כשנפטר רבו המגיד, רצו כל תלמידי המגיד - ”החבריא קדישא” לזכות ולהתעסק בטהרתו, לצורך כך הטילו גורל לידע מי יזכה לאחוז בגופו הקדוש בשעת הטבילה. מסופר שהרב שניאור זלמן זכה ועלה בידו הפתקה ”ראשו כתם פז” ומשכך זכה לטבול את ראשו. לאחר פטירת רבו נהיה חסיד של בנו הרב המגיד רבי אברהם המלאך, ולאחר שזה הסתלק היה למקורבו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שעל פי צוואת הרב המגיד, התמנה להיות ראש עדת החסידים. רבי שניאור זלמן יחד עם רבי אברהם מקאליסק וראש החסידים מנחם מנדל מויטבסק, חברו יחד לנסיעה לארץ ישראל. אולם רבי שניאור זלמן, חזר בו באמצע הדרך, מסיבות עלומות, ונותר ברוסיה. בשנת תקל”ד (1774) נולד בנו הגדול, שנקרא דב בער על שם המגיד ממזריטש, ואשר שימש כממלא מקומו של אביו לאחר פטירתו, הוא מוכר בשם אדמו”ר האמצעי. בשנת תקל”ז (1777) לאחר עליית רבי מנחם מנדל מויטבסק לארץ ישראל יחד עם רבי אברהם מקאליסק, היה אחד משלושת הממונים על קופת מעות ארץ הקודש שהוקמה על ידי רבי מנחם מנדל. בשנת תקמ”ו מונה על ידי רבי מנחם מנדל לממונה היחיד על הנהלת הקופה ולמנהיג התנועה החסידית ברוסיה הלבנה. בשנים אלו הצטרפה אליו קבוצת תלמידי-חכמים שחלקם גדלו במעוזי ההתנגדות לחסידות (וילנא ושקלוב). עוד בצעירותו התלווה רבי שניאור זלמן אל ר' מנחם מנדל מוויטבסק לביקור גורלי בווילנה, על מנת לנסות לשכנע את הגאון מווילנה בצדקתה וכשרותה של תנועת החסידות. הגר”א סירב לראותם ועזב את וילנה לפני הגיעם לעיר. אגרותיו של רבי שניאור זלמן לחסידיו בליטא, סייעו לחסידים לעמוד על דעתם ולהיאבק על דרכם אל מול המתנגדים לחסידות והחרם שכתבו כנגד החסידים. הן מהוות מקור מרכזי גם כיום לידיעת והבנת השתלשלות המאורעות באותם ימים. בסערת הרדיפות כנגד החסידים בליטא ועל פי היתר מפורש שנכלל בחרם על החסידים,