בידספיריט | הקדשה ארוכה ולא אופיינית, כמכתב

הקדשה ארוכה ולא אופיינית, כמכתב ממש עם תוכן מעניין מרב ענתבי אל הגאון המופלא רבי יוסף הרב יוסף קונביץ קאָנוויץ. היה רבן של כמה ערים בליטא ובארצות הברית, נשיא אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה. חתנו של הרידב”ז. ספר ”באור החיים” דרשות על התורה למקובל רבי חיים כפוסי המכונה ”בעל הנס”. ירושלים תרפ”ט, נדיר. - ספר ”באור החיים” דרשות על התורה למקובל רבי חיים כפוסי המכונה ”בעל הנס”. ירושלים תרפ”ט, נדיר ספר ”באור החיים” דרושים על התורה, מאת המקובל רבי חיים כפוסי זיע”א, הוצא לאור מתוך כתב ידו לראשונה, על ידי הגאון רבי אברהם יעקב ענתבי, והביא לבית הדפוס והגיה רבי דוד לניאדו. עם הסכמות רבני מצרים. בסוף הספר קונטרס ”אמרי יעקב” מאת הרב ענתבי, עם דרשה לכבוד השר משה מונטיפיורי. ירושלים תרפ”ט, מהדורה ראשונה של הספר שהיה ספון בכתב יד והוסתר מעין כל עד שהתגלה על ידי הרב ענתבי ז”ל. הגאון החסיד המקובל רבינו חיים כפוסי – מגדולי וחשובי רבני מצרים לפני ארבע מאות שנה, תלמיד האריז”ל בחכמת הנסתר, היה דיין במצרים בזמנו של הרדב”ז, והיה חותמו 'חיים כפוסי', ומספר הגאון הרב חיד”א בספרו (שם הגדולים מערכת מ' אות ס”ד) וזה לשונו ”מהר”ר חיים כפוסי בעל הנס זלה”ה היה דיין ונסתמא, והיו מרננים עליו שח”ו לקח שוחד ואמר בתוך קהל ועדה כי שמע דבת רבים יחדיו ירננ'ו שלקח שחד ואם האמת אתם כן יהיה תמיד הענן יכסנו, ואם הוא נזהר מאד בזה יאיר עיניו כראשונה ונתקבלה תפלתו בהלו נרו, ואני הצעיר ראיתי חתימתו כשהיה סגי נהור והיה חותם מאומד וכמעט אין האותיות נכרות כמי של ראה, וראיתי חתימתו אח”כ ה' נסי חיים כפוסי כתיבה מאושרה ועד היום כל הנשבע לשקר על קברו נענש תנצב”ה זכותו יגן עלינו”. מצב מצוין. אודות רבי יוסף. ליטא נולד בכפר קאשודאר שליד העיירה ז'זמיר שבליטא לרב אליהו חיים קונביץ, למדן מקומי שהתפרנס מחנות מכולת ובית מרזח שהיו ברשותו. למד בילדותו מאביו, ובגיל תשע נשלח לפי דרישת רב אורח שעבר בבית הוריו, ללמוד גמרא בז'זמיר אצל המלמד המקומי לגמרא. הוא למד אצל רבו זה שלוש שנים ובגיל 12, מיד לאחר חג הפסח של שנת ה'תר”ן (קיץ 1890), נשלח בידי הוריו ללמוד בישיבת סלובודקה שבראשה עמד אז הרב יצחק יעקב רבינוביץ (ר' איצל פוניבז'ר). לאור המלצת מורו לגמרא, זומן למבחן אצל ראש הישיבה והתקבל ללמוד בה, בשל גילו הצעיר וכישוריו שבלטו, כינו אותו בישיבה ”העילוי מקאשודאר”. בשנת ה'תרנ”ז (1897) נמנה עם ”הי”ד החזקה”, קבוצה של 14 בחורים ממצויני ישיבת סלובודקה שנשלחו בידי ”הסבא מסלובודקה”, הרב נתן צבי פינקל, לבקשת רבה של סלוצק, הרב יעקב דוד וילובסקי (”רידב”ז”), לייסד ישיבה חדשה בעיר. הוא מצא חן בעיני הרידב”ז ושנה לאחר בואו לעיר נישא לבתו של הרב, וֶליה. הוא עשה אצל חמיו שימוש חכמים והחל משמש מורה הוראה ודרשן. בשל נסיעת חותנו הרידב”ז לארצות הברית לצורך גיוס כספים לכיסוי חובותיו מהדפסת התלמוד הירושלמי עם פירושו, מינתה אותו הקהילה היהודית בסלוצק בשנת 1901 כממלא מקום רשמי של חמיו. הוא לא רצה לקבל על עצמו את האחריות לעיר כה גדולה ונמלט לבית הוריו. כעבור שנה קיבל מינוי כרב בעיירה קטנה-יחסית בשם שדובה שבה התקיימה קהילה יהודית מכובדת. ושנה לאחר מכן (1902) התקבל כרבה של קובורסק שבפלך קובנה, בעיירה זו כיהן כארבע שנים. חידושי תורה שכתב בתקופה זו הודפסו בידי חותנו בספרו ”בית רידב”ז” (ירושלים תרס”ח). צפת, ארץ ישראל ב-1906 הודיע לו חותנו הרידב”ז, שהתיישב בינתיים בצפת ויסד בה ישיבה גדולה, שהוחלט לקבל אותו כרבה של הקהילה האשכנזית בצפת, כדיין בבית הדין העירוני וכר”מ בישיבתו של חמיו. הוא עלה לארץ ישראל עם אשתו והחל לכהן בתפקידיו. ב-1908 נולד בצפת בנו מלכיאל (אנ') (לימים מילטון רידבז קונביץ, משפטן ומזרחן בכיר באוניברסיטת קורנל), ולקראת סוף אותה שנה יצא הרב קונביץ למסע בן-שנתיים של גיוס תרומות לישיבתו של חמיו שעמדה על סף קריסה כלכלית. למרות הצעות רבנות חשובות בארצות הברית, חזר כעבור שנתיים לצפת ונשאר בה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914. אז פסקו באחת מקורותיה הכספיים של הישיבה, הוא נסע ללונדון לגיוס כספים, ואחר כך חשש לחזור לארץ ישראל בהיותו נתין רוסי, האימפריה הרוסית הייתה במצב מלחמה מול האימפריה העות'מאנית ששלטה אז בארץ ישראל. בעקבות מצב המלחמה, היגר לארצות הברית. הוא קיבל אזרחות אמריקאית ובזכות העובדה שגם ישיבת רידב”ז הייתה רשומה כמוסד אמריקאי, הצליח להביא את משפחתו לארצות הברית ב-1915. ארצות הברית עם התארכות המלחמה קיבל את משרת רבנות הקהילה היהודית באליזבת, ניו ג'רזי. יחד עם הרב ישראל רוזנברג הקים אז את ארגון ”עזרת תורה” בחסות אגודת הרבנים האורתודוקסים של ארצות הברית וקנדה. ב-1917 נבחר כחבר מן המניין בוועד הפועל של אגודת הרבנים. לאחר המלחמה עסק רבות בהיתר עגונות המלחמה הרבות, שחלקן הגיעו לחופי ארצות הברית. ב-1919 עבר לכהן כרבה של טרנטון, בירת ניו ג'רזי. הוא היה פעיל מאוד בתחום הכשרות, ובקיץ של אותה שנה נבחר כסגן נשיא אגודת הרבנים. בכ' באייר ה'תרצ”ה (קיץ 1935) הוביל את החרם שיזמה אגודת הרבנים ושעליו חתמו רבנים נוספים נגד עורכי חופות שיאמצו את ”תקנת בנות ישראל” שהוצעה שבוע קודם לכן בכנסת הרבנים הקונסרבטיבים. ב-1939 פרש מתפקידים פעילים באגודת הרבנים בשל בריאותו והתמנה כנשיא הכבוד של האגודה. הוא החליט לחזור ולעלות לארץ ישראל ולכונן בצפת מחדש את ”ישיבת רידב”ז”, אך מלחמת העולם השנייה שפרצה בסוף השנה שיבשה את תוכניותיו. עם הגעת הידיעות הראשונות על הנעשה באירופה, שקע בצער ולקה בלבו. בט”ו בסיוון ה'תש”ד, 6 ביוני 1944, לקה בהתקף לב חמור נוסף ונפטר. הוא התגורר בסוף חייו בבית בנו סול (שלמה אריה) בבלמר שבניו ג'רזי, הלווייתו התקיימה בבית הכנסת ”בית יוסף” בניו יורק במעמד חבריו לאגודת הרבנים ואישים נוספים והוא נקבר זמנית בבית הקברות ”בית יוסף”. לאחר המלחמה,