בידספיריט | שאגת אריה - מהדורה ראשונה

שאגת אריה - מהדורה ראשונה שיצאה מידי המחבר בחייו - פרנקפורט דאודר, תקט”ז [1756] - נדיר ביותר: שאגת אריה , שאלות ותשובות על שלחן ערוך אורח חיים, מאת הגאון הקדוש רבינו אריה ליב גינצבורג, אב”ד מיץ . פרנקפורט דאודר, תקט”ז [1756]. מהדורה ראשונה שהדפיס המחבר בחייו. כולל ארבעת הדפים האחרונים שנוספו אחר ההדפסה: עקב עלויות ההדפסה המחבר הדפיס תחילה את הספר ובו ק”ג סימנים (מתוך ק”ח), עם תיקוני טעויות בדף האחרון. עותק כזה היה לפני רבי עקיבא איגר שהזכיר את סימן ק”ג וכתב 'בתשובה אחרונה'. לאחר מכן הוא הדפיס עוד חמשה סימני, וצרפם לספר. מצב מפואר - כריכת עור חדש מפואר עובדה מעניינת אודות מהדורה ראשונה זו: בעל ה”שאגת אריה” היה עני מאד, וכשיצא לאור הספר 'שאגת אריה' בפעם הראשונה היה כמעט כולו בראשי תיבות... מפני שכשכתב את ספרו לא היה לו נייר כדי צרכו, ועל כן כתב הכל בראשי תיבות... (עובדות והנהגות לבית בריסק) הגה”ק רבי אריה לייב גינצבורג (ת”ע-תקמ”ה) היה רב, מפרשי התלמוד ופוסק מהבולטים שבאחרונים ומגדולי דורו. התפרסם במיוחד בגין חיבוריו ”שאגת אריה”, ו”טורי אבן”. נולד לרבי אשר, רבה של גליל מינסק. סבו היה רבי לייב ”בעל התוספות”. אביו היה חתנו של רבי אברהם קצינאלפוגין וגיסו של רבי יחזקאל קצינאלפוגין אב”ד אה”ו, היה אף מצאצאיו של בעל ה”משאת בנימין”. כבר בצעירותו נודע כעילוי בערך בשנת ה'ת”ץ הקים ישיבה בעיר מינסק, ישיבה זו התפרסמה בשיטת הפלפול והחילוקים שהייתה נהוגה בה. עקב החיכוכים הרבים שהיו לו עם רבי יחיאל היילפרין בעל 'סדר הדורות' רב העיר, עזב בשנת תק”ב את ראשות הישיבה ומינה את תלמידו רבי רפאל הכהן כ”ץ לעמוד במקומו בראשות הישיבה. כאשר עזב את ראשות הישיבה הלך לעזור לאביו בכהונתו כרבה של גליל מינסק, וסייע לו בכל ענייני העיר בשנת ה'תקי”א בערך נפטר אביו ואחיו ר' אברהם נתמנה להיות רב בגליל מינסק. בעקבות כך רבי אריה לייב עבר לוולוז'ין ושם נעשה לרב ואף ייסד שם ישיבה מצומצמת לתלמידים נבחרים. בתקופה זו חיבר את ספרו 'שאגת אריה' ובתקט”ז הדפיסו. בתקי”ז לכל המאוחר שב לגור בסמילאוויטש עיר מגורי אביו, אך לא נשא שם משרת רבנות או ראשות ישיבה. תלמידו רבי רפאל הכהן כ”ץ שימש אז כרב בגליל מינסק והשאגת אריה סירב לפסוק הלכה ללא קבלת רשותו. בשנת תקכ”ד שב פעם נוספת לוולוז'ין ואז לימד את רבי חיים מוולוז'ין ואחיו רבי שמחה, וכפי שכותב רבי יצחק מוולוז'ין בנו על אביו: ובהיותו למעלה מבר ארביסר קבע לימודו עם אחיו הגדול מוהר”ר שמחה.. וקיבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים אריה דבי עילאי רבנא אריה ליב נ”ע בעל שאגת אריה החל משנת ה'תקכ”ו ועד סוף ימיו שימש כרב, אב”ד וראש ישיבה במֵץ (בצפון צרפת), והיה נקרא בפי כל ”רבי ליב ראש ישיבה”. ישנה אגדה המספרת שרבנות מץ הוצעה לו בהיותו בן שבעים, ובני העיר חששו לקבל רב מבוגר כל כך. במענה לחששם הבטיח להם רבי אריה לייב שהוא יכהן בעירם שנים רבות, ואכן נפטר שם לאחר כעשרים שנות רבנות בהיותו כבן תשעים רבי אריה לייב נפטר בכ”ה בתמוז ה'תקמ”ה בעיר מץ שבצרפת, ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר. האגדה מספרת על מותו, שכשרצה לעיין באחד הספרים וניגש אל האדון להוציא מתוכו ספר, נפל עליו הארון על כל ספריו. כשהרימו מעליו את הארון ואת הספרים מצאוהו מוכה ופצוע, ואמר ״כל הספרים שהייתי תמיד מבקרם וחולק עליהם התנפלו עלי לענשני. ובשעה שהייתי מוטל תחתיהם נתפייסתי עם כולם, פרט לאותו קפדן, רבי מרדכי יפה בעל ה״לבושים״, שלא מחל על כבודו ובגללו הנני נפטר עתה מן העולם״, ויצאה נשמתו.