בידספיריט | ”האוהב לכל ישראל ומעתיר בעדם”

”האוהב לכל ישראל ומעתיר בעדם” – אגרת הקודש ”פון דעם הייליגן אפטער רב” - דער 'אוהב ישראל' זכותו יגן עלינו! – י”ט אייר ל”ד בעומר תקע”ד (יומא דהילולא קדישא של הרה”ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זיע”א) מכתב קודש, מלא וגדוש עם ברכות מופלאות, ממרן רבינו קודש הקדשים ראש לצדיקי דורו רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זיע”א, - הנקרא בפי כל בשם ”דער אוהב ישראל” זכותו יגן עלינו - עם חתימת ידו הקדושה. האוהב לכל ישראל ומעתיר בעדם: לפנינו כתי”ק יחידאי, אשר בסיומו מעיד רבינו על עצמו בלשונו הקדוש: הכ”ד ”האוהב לכל ישראל” ומעתיר בעדם, הק' אברהם יהושע העשיל מאפטא פ”ק מעזבוז יצ”ו כפי ידיעתנו, לא נודע עד כה בעולם מכתב נוסף שבו כותב רבינו דברים נשגבים ונפלאים אלו על עצמו - הפלא ופלא! והדברים מאירים באור יקרות לאור עדותו של נכדו הרה”ק רבי משולם זוסיא מזינקוב זי”ע, בהקדמתו לספר אוהב ישראל, בטעם שם הספר: ”...וקראתיו בשם אוהב ישראל, יען כי הוי מרגלי בפומי דרב, אשר במדה זאת יוכל להתפאר אפילו לפני בית דין של מעלה, אשר אהבת ישראל תקועה בלבו. וטרם הלקח ארון אלקים צוה לבניו שלא ירשמו על מצבת אבן שיציינו על בנין הנפש שלו שום שבח רק אוהב ישראל... ” המכתב במצב טוב ויפה לאחר תיקון מעשה ידי אומן, נתון בכריכת עור מעוטרת. • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • פרטי המכתב: עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה - והיית לנו לעינים המכתב שלפנינו נכתב ביום י”ט אייר – ל”ד בעומר – תקע”ד, כשלשה חדשים לאחר שקבע רבינו את מושבו בעיר הקודש מעזבוז, בחודש אדר שלאחר ימי הפורים שנת תקע”ד, כשנתיים לאחר הסתלקות הרה”ק רבי ברוך ממעזבוז זי”ע. אחר אשר עזב רבינו את ק”ק יאס, אשר שם סבל מרדיפות, זה מקרוב בא למעזבוז, ועדיין בני ביתו לא באו לשכון עמו, ועודנו כאורח, כאשר יעיד על עצמו במכתבו: ” ואני בכאן עדיין רק כאורח נטה ”. ומחשבתו היתה לישב בשלוה ולעבוד את קונו, מבלי לקבל עליו עול טרדת הציבור. ובימים ההם פנו אליו ראשי וחשובי ק”ק שדה לבן, בבקשה כי יאות לקבל עליו עול הנהגת קהילתם, לבוא לשכון כבוד בתוכם, להיות להם לנשיא ולמנהיג ולהורותם הדרך אשר ילכו בה. ביקש רבינו לישב בשלוה רבינו משיב, כי מכתבם הגיע לידו על ידי ידידו הרב המופלג שלשלת היוחסין מוהר”ר דוב בעריש הלוי (אב”ד שדה לבן, גיסו של ה'ברוך טעם' וחותנו של הרה”ק רבי ירחמיאל מפרשיסחא בן היהודי הקדוש), אולם מתנצל שאין בידו למלאות בקשתם. כי לעת זקנתו תש כחו, ואף בבואו לעיר הקודש מעזבוז לא היתה כל מגמתו אלא לישב במנוחה ולעבוד את קונו, ולא לקבל עליו עוד עול טרדת הציבור. אבל גם מחשבה זו לא נתקיימה בידו, כי מעת בואו למעזבוז נהרו אליו המונים מקרוב ומרחוק, אנשים ונשים, יומם ולילה, לבקש ישועה ורחמים, כי צרכי אחינו בית ישראל מרובים, עד שיעיד על עצמו: ” ולא יניחוני די בלעי רוקי ”, ועודנו ” כאורח נטה ללון ”, ובני ביתו טרם באו אל העיר. רועה נאמן לעדתו ברם, מדת אהבת ישראל אשר בערה בלבו לא נתנתו להשיב פניהם ריקם. בראותו כי כל מגמתם ליראת ה' ולהסתופף בצל הצדיקים, נעתר להפצרתם, וכותב: ”לא יכולתי להשיב פניהם ריקם ולדחותם בשתי ידים... לא אמנע הטוב מאתם ואבוא למחניהם להשתעשע אתם באהבה.” ולאחר מכן מרעיף עליהם שפע ברכות קודש מעומקא דליבאי: ” ימלא ה' כל משאלותיהם, ויתברכו ויצליחו בכל משלח ידיהם, ושלום ושלוה והשקט בשעריהם, ויזכו לראות בשמחת בניהם ובנותיהם, ויאריך ימיהם ושנותיהם .” אמנם לא קבע רבינו את מושבו בק”ק שדה לבן, כי אם בעיר הקודש מעזבוז, אשר שם היה עיקר מושבו והנהגתו. אולם היה בא לפרקים גם לק”ק שדה לבן, לעמוד על עדתו ולהשקותם ממעיינו הטהור. עדות נאמנה על ביקורו בעיר שדה לבן על ביקורו של רבינו בק”ק שדה לבן בחודש אלול שנת תקפ”ג – כשנה ומחצה קודם הסתלקותו – באה עדות נאמנה מתלמידו הגה”ק רבי שמעון אשכנזי אב”ד זעליחוב, בהסכמתו לספר 'וצוה הכהן', שנכתבה ביום ראש חודש אלול תקפ”ג, ונדפסה בשדה לבן בשנת תקפ”ד, וזה לשונו: ”... אך מדי עברי לק”ק שדה לבן, להקביל פני מורי ורבי, רב הרבנים, גאון הגאונים, איש אלקים, בוצינא דנהורא, אספקלריא המאירה, קדוש יאמר לו, כבוד שמו, מוהר”ר אברהם יהושע העשיל נ”י אב”ד דק”ק אפטא ...” וכן נזכר ביקור זה בספר 'מעשה נחמיה' (אות ל”ט), מהרה”ק רבי נחמיה מביכוב בנו של היהודי הקדוש, שם מסופר שבא הרה”ק מאפטא בצוותא עם הרה”ק מרוזין זי”ע לשבות את הש”ק בעיר שדה לבן, והה”ק רבי נחמי' בעודו אברך כבן שש עשרה שנה (נולד בתקס”ח) נסע לשם לשהות בצל קודש הצדיקים, ובעת השלחן הטהור שאל אז הה”ק מאפטא מהה”ק מריזשין על אודותיו, ואכמ”ל. אגב, שם העיר ”שדה לבן” אינו שמה המקורי, אלא כינוי שכינוה יהודי המקום, לפי שנקראה בלשון האומות ”בעלא טשערקאוו”, שפירושו ”כנסיה לבנה” (ווייסע קלויסטער, והיהודים קראו אותו ”שווארץ טומאה”), ועל כן הסבו היהודים לשבש את שמה ל”שדה לבן”, כדרכם בכמה שמות ערים, כדי שלא להעלות על שפתם שם של עבודה זרה (וכמו שנהג רביה”ק מסאטמאר זי”ע שבמקום סאטמאר ששם המקורי היא 'סאטו מארע' על שם ע”ז, שינה ושיבש וקראו ”סאקמיר”). גילוי בקורות תולדות רבינו: עוד חיבה יתירה נודעת למכתב קודש הזה, שבו מתברר זמן המדוייק של התיישבות רבינו בעיה”ק מעזיבוז . אשר כותבי קורות החסידות נתחבטו לברר זמן המדוייק שרבינו העתיק מקום מושבו מאפטא למעזיבוז, והעלו בזה זמנים שונים איש על מחנהו ואיש על דגלו, אכן במכתב קודש הזה נתברר בבהירות שחור ע”ג לבן, שזמן ביאת רבינו היתה בין יום הפורים לחג הפסח שנת תקע”ד. • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • בכל העולם נודעו רק מכתבים ספורים מאותו צדיק וקדוש, והוא יקר המציאות וסגולת מלכים, ובפרט עם סל מלא ברכות נשגבות, המשביעים כל טוב לנפש שוקקה. חיבה יתירה נודעת למכתב קודש זה, אשר עבר בירושה דור אחר דור, והיה שמור אצל בעליו כבבת עיניהם.