בידספיריט | ”והאומר על זה איזה שם

”והאומר על זה איזה שם פסול עתיד ליתן את הדין” – תשובה להלכה מרביה”ק מסאטמאר בפולמוס המקואות בעיר מאנטרעאל - תשי”ד תשובה להלכה בדיני מקואות, כולה בכתי”ק וחתימתו של מרן רביה”ק מסאטמאר זי”ע, שנכתבה בחודש סיון שנת תשי”ד אל הגה”צ רבי יואל מאסקאוויטש זצ”ל , אדמו”ר משאץ־מאנטרעאל, גיסו וחתנו של הרה”ק רבי שלום משאץ זצ”ל, על דבר הערעור והלעז שהוציאו על המקוה טהרה במאנטרעאל אשר בנה יחד עם הגאון האדיר רבי פינחס הירשפרונג זצ”ל, בבקשה כי יחווה דעתו הגדולה ויעמוד לימינו להעמיד כשרות המקוה על מכונה ולהסיר מעליה כל לעז וערעור. לבקשת השואל נכתבה התשובה על גבי גליון השאלה גופה. ועם התגלות נוסח השאלה נשפך אור חדש בהבנת וביאור דברי רבינו שבתשובה, אשר נכתבה בקיצור נמרץ, כדבריו: ” כי קצרה היריעה מהכיל בשולי המכתב .” תשובה זו נדפסה לאחר מכן בשו”ת דברי יואל (יורה דעה, סימן ס”ו), ולפנינו המקור בעצם כתי”ק, בצירוף מכתב הרב השואל שטרם נדפסה! • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • הפרטים מאחורי שערוריית  המקוה במאנטרעאל: בשנים ההן נבנה מקוה חדש בעיר מאנטריאל על ידי הגה”צ רבי יואל משאץ זצ”ל והגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ”ל, ויגעו להעמידו בתכלית ההידור, לצאת ידי כל השיטות והדעות. אולם בגמר הבנין אירעה תקלה שלא היתה צפויה מראש, ועל ידי כך נתמעט שיעור אחד הבורות. אף שלדעת גדולי הפוסקים היה המקוה כשר לכתחילה, נמצאו מערערים שהוציאו לעז על כשרותו, ואחד מהם אף הורה לשוב ולטבול בברכה, ומתוך כך נתעוררה מחלוקת גדולה. בשעה חמורה זו פנה הגה”צ משאץ אל מרן רביה”ק מסאטמאר, להציע לפניו כל סדר המעשה ולבקש את הכרעתו למעשה. תשובת רבינו: בראש דבריו מבאר רביה”ק בארוכה את עיקרי השיטות בשיעורי מקוה, ומעמיד מנהג מקומו להחמיר לצאת ידי כל הדעות. אולם עם כל תוקף עמידתו על ההידור, יוצא להגן על כבודם של המתירים, וכותב בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: ” אבל במקומות שמקילין... אין להרהר אחריהם... והאומר על זה איזה שם פסול עתיד ליתן את הדין .” לא המדרש עיקר אלא המעשה: לא הסתפק רבינו בבירור ההלכה בלבד, אלא הורה את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. בפרטות יתירה מבאר כמה ”פראקטישע” אופנים לתקן את בורות המקוה, היאך להגביה את המים, היאך להרחיב את השליבה התחתונה, והיכן לעשות נקב כשפופרת הנוד, וכותב: ”אפשר לתקן הכל בניקל”, ”יש הרבה דרכים לתקן”, עד שמסיים מתוך הערכה אל השואל: ”וחכם כיוצא בו יוכל לתקן הכל שלא יהא מקום לערער, וכדרכי תלמידי חכמים דכוותיה המרבים שלום בעולם.” בכמה מקומות בתשובה רומז רבינו לשקלא וטריא שקדמה לכתיבתה, ובין הדברים כותב: ”כאשר אמרתי פנים אל פנים להמוכ”ז נ”י” , ומתוך כך ניכר כי לא היתה זו תשובה גרידא, אלא המשך למשא ומתן של הלכה שנמשך בעל פה ובכתב, עד שהועמד דבר ההלכה על בוריו.