בידספיריט | הספד לנשים צדקניות בכתב יד

הספד לנשים צדקניות בכתב יד הגאון הפלאי בעל 'תפארת ישראל' – תר”ב הספד לנשים צדקניות, לשון הקודש ולשון אשכנז (באותיות לשון הקודש), בכתב ידו של הגאון הפלאי רבי ישראל ליפשיץ בעל החיבור הנודע 'תפארת ישראל' על המשניות. בראש העמודים נרשם 'געונמ”א' [ראשי תיבות - ג'ל ע'יני ו'אביטה נ'פלאות מ'תורתך]. רבינו אמר הספד זה על שני נשים כפי שכתב בדף הראשון. ”לאשת מענדלסאן יוניער, י”א אב תר”ז ..” – ”.. וחזר ונספד עד גמירא לאשת אברהם ליכטענשטיין ער”ח אלול תר”ז ..”. ועוד רישומים. נראה שה'תפארת ישראל' דקדק מאוד בכתיבת הספד זה, שכן, במקומות מסויימים תיקן דבריו ודייקם על ידי הדבקת נייר זעיר עם נוסח חדש. • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • •  גאון ישראל מפרש המשנה רבינו ישראל ליפשיץ בעל 'תפארת ישראל' (תקמ''ב – תרכ''א), בן הגאון רבי גדלי' בעל 'רגל ישרה', נכד בעל 'אור ישראל' אב''ד קליווא, ולמעלה בקודש מזרע גאונים קדושים, בעל 'דמשק אליעזר' וה'מלך ליום אחד' רבי שאול וואהל ועוד, (ראה בהקדמתו ל'תפארת ישראל'). למד תורה אצל אביו הגדול, ולימים כיהן ברבנות בקהילות ווראנקי, דעסויא ועוד, עד שהוכתר לכהן ברבנות עיר הגדולה לאלקים 'דאנציג'. רבינו נהג בצדקות בפרישות, ובשנות מגוריו בדעסויא העיד בנו ש''הרבה פעמים [היה] בתענית ג' ימים רצופים וישב בטלית ותפילין.. ולא פסק פומיה מגירסא..''. ספרו הגדול 'תפארת ישראל' על ששה סדר משנה, שהדפסתו נמשכה על פני כעשרים שנה, הוא אחד הפירושים היסודיים שנדפסו לבאר דברי המשנה, ונקבע לדורות בספרי המשניות הנפוצים מזמנו ועד היום. תפארת ישראל – מתנגדיו ואוהדיו מחלוקת גדולה פרצה בין גדולי דורו על דבריו, שפני משה רבינו ע''ה היה כפני אדם רשע, ורק כיון שעבד וזיכך את עצמו נשתנה טבעו לקדוש ה' (תפא''י קידושין פ''ד ס''ק ע''ז). הגאון רבי חיים יצחק אהרן רפרפורט אף כתב קונטרס חריף נגד זה בשם 'כליל תפארת'. ברם לימים יצא להגנתו של רבינו הגאון המופלא רבי יוסף זכרי' שטערן בעל 'זכר יהוסף' שביאר ”דדבריו נאמרו בהשכל להגדיל מעלת בחיר היצורים'' (זכר יהוסף, תהלוכות האגדות, סוף פרק ט'). כמו כן יש לציין שגדולי הדורות צדיקי החסידות כבר קדמו לרבינו במהלך זה, ראה ב'דגל מחנה אפרים' (פ' תשא ד''ה וראו) בשם רבינו הבעש''ט זיע''א ''כי משה רבינו נולד בבחינת שיהיה רשע גמור ויהיה לו כל המדות הרעות, אך שהוא היפך ושיבר כל המדות רעות, והשתדל רק להכניס עצמו במדות טובות..'', ע''כ. ”.. מצוה גדולה להספיד על המת כראוי, ומצותו שירים קולו לומר דברים המשברים את הלב.. כשם שמספידין על האנשים, כך מספידין על הנשים כראוי להם, ונספדות בין האנשים והחכמים ..” (שו”ע יו”ד סי' שמ”ד).