בידספיריט | ספר החסידות המפורסם ”בני יששכר”

ספר החסידות המפורסם ”בני יששכר” מהדורה ראשונה! - סעט שלם ומפואר! ספר בני יששכר, מאמרי חסידות וקבלה על מועדי וחדשי השנה, מאת הרה”ק רבי צבי אלימלך שפירא אב”ד מונקאטש ודינוב. כרך ראשון: חלק שני, על חדשי תשרי-אדר, נדפס בזאלקווא תר”ו בלי שער. בהוצאה זו נדפסה רק חלק שני בלבד. כרך שני: חלק ראשון, על שבת וחדשי ניסן-אב, נדפס בזאלקווא תר”י. בספר שלפנינו נדפס החלק השני לפני החלק הראשון (החלק הראשון נדפס לראשונה רק ארבע שנה אחרי זה בשנת תר”י בזאלקווא), זמן ההדפסה מופיע בקולופון שבסוף הספר: ”ותוגמר המלאכה ביום ג' ל”ח למב”י [כ”ג באייר] שנת תר”ו...”. • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • המהדורה הראשונה של החלק שני נדפסה בלי דף שער, משום שהצענזור לא נתנה רשות להדפיס את הספר , והסיבה לזה הוא מחמת מעשה פלא כדלהלן: איך האב געהערט פון הגה”צ רבי ישראל פריינד זצ”ל אב”ד הוניאד, ער האט פארציילט א מעשה פון רבינו הבני יששכר זי”ע , ווען ער איו נאך געווען רב אין ריביטיטש, איז ער געווען איינמאל שבת פרשת וישלח אין וויעלקאטש, איז דארט געווען א למדן ער האט געהייסען יוסף טארלער, און בשעת דער רבי ר' הערש אלימלך האט געליינט די סדרה, און האט געזאגט דעם פסוק ”על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה”, מיט גרויס התלהבות און התעוררות , האט זיך אנגערופען יוסף טארלער מיט א ליצנות: ”א מזל דער מלאך האט נישט אנגערירט די שפיץ ברוסט, וואס דענסטמאל וואלט מען נישט געטארט עסן שפיץ ברוסט”, און עטליכע פון עולם האבן געלאכט. דער רבי ר' הערש אלימלך האט דאס מרגיש געווען, האט ער געפרעגט נאכן ליינען וואס איז דא געווען, האט מען אים פארציילט וואס יוסף טארלער האט זיך אנגערופן, האט דער בני יששכר זיך אנגערופן: אזוי האט ער געזאגט? איך בין בטוח אז ער וועט זיך שמד'ן רחמנא ליצלן! דעם יוסף טארלער האט דאס זייער פארדראסן, און ער איז געפארן צום ראפשיצער רב, און האט אים געזאגט אין ריביטיטש איז דא א רעבי'ל און ער האט אויף מיר אזוי געזאגט, האט זיך אנגערופן דער ראפשיצער רב: אזוי האט ער געזאגט? מצוה לשמוע דברי חכמים! א שטיק צייט דערנאך האט ער זיך גע'שמד'ט רחמנא ליצלן, און איז געווארן א ממונה ביים צענזור. א לאנגע צייט שפעטער ווען מען האט געדרוקט דעם בני יששכר האט ער נישט געוואלט געבן א רשיון, ער האט געזאגט דורך אים האט ער זיך גע'שמד'ט, וועל איך נאך געבן רשות צו דרוקן זיין ספר? , נאר דורך גרויסע שוועריקייטן האט מען דאס נאכדעם געדרוקט אהן א שער בלאט. (דברי אמונה לאדמו”ר מתו”א ז”ל פ' שמיני) ----- כאשר רבינו הי' אבד”ק ריביטיטש, נסע פעם לשבת לעיר וויעלקאטש, בעיר זו התגורר אברך אחד ושמו יוסף טארלער , האברך הלז בחיצוניותו לא הי שונה מאברכים אחרים, חזותו החיצונית הי' ככל שאר תלמידי חכמים שבעיר, אותו שבת היתה פרשת וישלח, ורבינו קרא כדרכו בתורה בהתלהבות יתירה, וכשהגיע אל הפסוק ”על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה”, קרא את הפסוק הזה בהתלהבות ובמתיקות, ואותו יוסף טארלער התלוצץ לפני היושבים אתו, ואמר בצחוק : ”א מזל דער מלאך האט נישט אנגערירט די שפיץ בריסט, דעמאלסט וואלטן מיר נישט געטארט עסן קיין שפיץ בריסט”, וכשהגיע דבריו לאזני רבינו, הבחין שנזרקה בו מינות, ויען ויאמר בלשון בתמיה: ”אזוי האט ער געזאגט?, מובטחני אז ער וועט זיך כופר זיין…” כשהגיעו דברי רבינו לאזניו של יוסף טארלער, נתמלא חמה על רבינו, ובהיותו יודע שיש איזה פירוד לבבות בין רבינו להרה”ק מראפשיץ, נסע אליו ואמר לו: ”בריביטיטש יש אחד שמחזיק עצמו לרבי, והוא אמר עלי שאני יכפור” . הרה”ק מראפשיץ שהי' ידוע כחכימאי דיהודאי, ג”כ הבחין בפרצופו של הבר נש הלז שמינות נזרקה בו, ויען לו ויאמר: ”אכן כך אמר הרבי מריביטיטש, הנה א”כ מצוה לשמוע דברי חכמים”! פני יוסף חפו, וברח לנפשו, ואכן אחרי ימים מועטים נתגלגל לו שנסתבך בחובות ובעסקים נפסלים, ונתפס למלכות, ובהיות שראה צרת נפשו, פדה את נפשו מהם בקבלת הצעתם להמיר את דתו ונשתמד ר”ל, ובמשך הזמן עלה לגדולה בין האומות, ומינהו לצענזור בעיר לבוב, וכאשר הדפיסו את ספרו של רבינו ”בני יששכר”, לא רצה לתת את הרשיון להדפסת הספר, באומרו: ”הלא על פי דיבורו הייתי מוכרח להשתמד”, והוכרחו אז להדפיס את הבני יששכר בפעם הראשונה בלי פתיחה ובלי שער, כדי להעלים את מקום ושנת הדפוס . לאחר זמן אכן נודע כי טארלער כבר הי' עוד מנעוריו חבר לאיש משחית, להיותו כבר אז כופר גדול אשר נשתרש בקרבו מינות ואפיקורסות, בהיותו הוגה תמיד עוד מנעוריו בספרי מינים ר”ל, והבני יששכר ראה כל זאת ברוח קדשו. (אהל נפתלי, ווארשא תרע”א, עמ' 98-99).