פולמוס בויאן

פולמוס בויאן

חתימת רבי ישראל דב אודסר ובנו רבי נחמן אודסר מגדולי חסידי ברסלב

מכתב פולמוסי אודות הה"ק מבאיאן טשערנאוויץ על ידי רבי ישראל דב אודסר בעל הפתק ובנו רבי נחמן אודסר! ועוד הרבה מרבני וחכמי כולל וואהלין

נכתב בירושלים כ"ב אב ת"ש לכבוד הרבנים הגאונים חברי הרבנות הראשית. אודות "מה שנשתוממנו לשמוע שקמו קומץ אנשים הרוצים להשליט בכוללנו השלטון ששלט שנים רבות ששלטו בשרירות לבם שלטון בלי מצרים, ועשו מה שעשו מבלי לשאול בעצת בני הכולל, במסוה של צביעות שכוונתם הוא שהכולל יתנהג על ידי רבנים שהם חסים על כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א, ומתעטפים באצטלא דרבנן אך ורק בכדי שיוכלו להוציא את מחשבתם ולהשלטת על הכולל דעת עצמם, מבלי להבחר על ידי רוב בני הכולל, ולעשות בתוך הכולל כאדם העושה בתוך שלו".

"לכן הננו פונים למע"כ בכל לשון של בקשה בואו לעזרתנו... ואל תשעו לעצת האנשים האלה שכל כוונתם היא להרבות קטטה ומחלוקת בישראל בזמן כזה שדם ישראל נשפך כמים בכל מקום ומקום, ובאים האנשים האלה להוסיף עוד צרה על ישראל ולהצית מחלוקת חדשה בישראל ולחלל את שם שמים בפרהסיא".

חתומים כ46 חכמי ורבני הכולל מגדולי וגאוני ירושלים של תקופה ההוא ובתוכם מתנוסס חתימת מגדולי חסידי ברסלב הרב רבי ישראל דב אודסר בעל הפתק ובנו רבי נחמן אודסר!

מצורף דף עם נוסח שאמור היו לחתום עליו בני הכולל, הם כותבים "שכמה מבני כוללינו באו אלי בקובלנא אשר שלחו מכתבים לכ"ק אדמו"ר שליט"א בסידור עניני הכולל ולא השיבו להם כלום, נפלא הוא אחרי שהם רוצים שיהי' הכל בדעת קדשו ולא ימרו את פיו ח"ו, לזאת מהראוי להשיב תשובה איך להתנהג ולסדר הכל בשלום ובמישור כרצון קדשו שליט"א".

כתובת אדמו"ר הה"ק רבי אהרן פרידמאן מבאיאן-טשערנאוויץ זצ"ל נכתב בלועזית באותו דף. כנראה שהמכתב היה נכתב אליו. שהוא היה הנשיא של כולל וואהלין באה"ק.

רבי אהרן הי"ד מבויאן-טשערנאביץ, נולד בבויאן שבאוקראינה, בשנת תר"נ, לאביו רבי מנחם נחום פרידמן מבויאן-טשרנוביץ בן ה"פחד יצחק" מבויאן ב"ר אברהם יעקב מסאדיגורא ב"ר ישראל מרוז'ין, ולאמו מרת חוה בת רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין צעיר בניו של רבי ישראל מרוז'ין. רבי אהרן נשא לאשה את בתו של רבי חיים הגר מאנטוניא ב"ר ברוך מויז'ניץ בעל ה"אמרי ברוך" ב"ר מנחם מנדל מויז'ניץ בעל ה"צמח צדיק". בפרוץ מלחמת העולם הראושנה, ברח לוינה יחד עם אביו וזקנו הק', שם הם שרדו משך כל שנות המלחמה.

אחר הסתלקות זקנו מרן ה"פחד יצחק" בעת שהחל אביו הק' לנהוג נשיאותו ואח"כ כשהשתקע בטשערנאביץ, שימש רבנו כיד ימינו, וכל השנים לא מש ידו מתוך ידו של אביו הק', מרוב דביקותו והתקשרותו באביו, אשר לא ידעה שבעה. נפלאת היתה התנהגותו בצניעות ובפשטות, באשר היה נחבא אל הכלים מאין כמוהו, סלד מן הכבוד והפרסום במדה בל תתואר. אצילות והוד נסוכים בכל הליכותיו על אף אשר בחכמה רבה הפליא להסתיר דרכו בקודש. עם הסתלקות אביו הק' – בי"ט מנ"א תרצ"ו – שמו החסידים עיניהם בו למלאות מקום אביו זי"ע, אך הוא ברוב ענותנותו, סירב בכל תוקף לשום משא העם על שכמו.

חשובי אנ"ש מקורבי אביו הק' שלא הרפו ממנו התנפלו לפניו בבקשה ובתחנונים לבל יניח העדה הק' כצאן שאין להם רועה, והוא באחת מחזיק במדת תומו בענות אמת מתאנח לאמור "אתם הכרתם את אבי, ואת עצמי אני מכיר, והיא היא הנותנת כי מה אני שאוכל לישב על כסאו אחריו". וכאשר הפצירו בו ללא הרף התחנן לפניהם בשברון לבו הטהור כי ירפו ממנו, וכה המשיך להתנהג בהסתר תבוך הסתר.

ברם בכתר נשיאות ארץ ישראל לכולל וואהלין, הוכתר מיד למלא מקום אבותיו הק', ובזה לא סירב לבל יקופחו ח"ו תושבי א"י. בשנת תרח"צ ניאות סוף סוף למלא מקום אביו, ואז נתגלה במלוא הדר תפארתו וקדושתו ועבודתו הנפלאה אשר כתר האדמורו"ת הולמו, ושמו יצא לתהלה ותפארת.

מעטים ורעים היו שנות נשיאותו, בשנתיים אלו, אשר רוח המלחמה הנוראה הורגש כבר בכל גלות ישראל בארצות אירופה. נגזרה הגזירה, הנה הגיעו ימי הרעה ופרצה מלחמת העולם השניה, שואה זו לא פסחה אף על בית רבנו, ובשנת ש"ב נכנסו הרשעים הגרמנים ימ"ש לתוך עיר טשרנוביץ וקבצו את יהודי העיר והגלום משם, בעצם יום שמח"ת יצא רבנו בראש גולים, כשספר תורה קטן ירושה מזקנו הרה"ק מרוז'ין זי"ע מונחת לו בחיקו, ואתו אחיו הצעיר רבי מרדכי שרגא זצ"ל.

כמה שבועות גלו ונטלטלו מעיר לעיר בצרות משונות ואכזריות נוראה, מרוב צרות חשך מאור עיניו של רבנו, עד שהגיעו סמוך לעיר אובידווקה, שם הוחזקו בתנאים מרים וקשים מנשוא, מגודל הזוהמה פרצה מגיפה אשר הדביקה גם את גופו הטהור, וגם את זוגתו הרבנית ע"ה, ותצא נשמתו בקדושה ביום י"ג-י"ד חשון תש"ב ושם מנוחתו כבוד. הי"ד.