בידספיריט | לקוטי צבי זיטאמיר לקוטי צבי- דברי

לקוטי צבי זיטאמיר לקוטי צבי- דברי תורה וחכמה מאת הרה”ק רבי צבי הירש סג”ל מראוונא זיטומיר תרכ”ו (1866) עם הקדמה ארוכה בשבחי המחבר מאת צוויפעל. המחבר היה תלמיד האוהב ישראל מאפטא ולאחמ”כ לימד שש עשרה שנה בבית המדרש לרבנים בזיטומיר - אמונתו ודבקותו בחכמים ובמנהגי ישראל הייתה שלמה כמבואר בספר ובסיפורים אודותיו בהקדמה. לא הופיע עותק שלם במכירות !!!. חיבור חשוב ולא מצוי כלל ספר לקוטי צבי . דברי תורה וחכמה מאת . צבי הירש סג”ל הנהתיו ותקנתיו . אליעזר צבי הכהן צווייפעל . זיטאמיר , תרכ”ו 1866. 97 ע . 20 סמ .מצב מצוין נדיר מאד הרבה טעמים על מנהגים - לקוטי צבי זיטאמיר לקוטי צבי- דברי תורה וחכמה מאת הרה”ק רבי צבי הירש סג”ל מראוונא זיטומיר תרכ”ו (1866) עם הקדמה ארוכה בשבחי המחבר מאת צוויפעל. המחבר היה תלמיד האוהב ישראל מאפטא ולאחמ”כ לימד שש עשרה שנה בבית המדרש לרבנים בזיטומיר - אמונתו ודבקותו בחכמים ובמנהגי ישראל הייתה שלמה כמבואר בספר ובסיפורים אודותיו בהקדמה. לא הופיע עותק שלם במכירות !!!. חיבור חשוב ולא מצוי כלל ספר לקוטי צבי . דברי תורה וחכמה מאת . צבי הירש סג”ל הנהתיו ותקנתיו . אליעזר צבי הכהן צווייפעל . זיטאמיר , תרכ”ו 1866. 97 ע . 20 סמ .מצב מצוין נדיר מאד הרבה טעמים על מנהגים ספר לקוטי צבי . דברי תורה וחכמה מאת . צבי הירש סג”ל הנהתיו ותקנתיו . אליעזר צבי הכהן צווייפעל . זיטאמיר , תרכ”ו 1866. 97 ע . 20 סמ . אליעזר צבי צְוַוייפֶל (בכתיב יידיש, שנהג בזמנו: צווייפעל; 15 באפריל 1815, מוהילב על הדנייפר – 21 בפברואר 1888, גלוחוב, רוסיה) היה סופר, משורר, מתרגם, חוקר ומורה עברי. פרסם מאמרים רבים בעיתונות העברית ושימש שנים רבות מורה לדת ואגדה בבית המדרש לרבנים בז'יטומיר. על אף היותו שייך לעידן ההשכלה העברית, שביקרה בדרך כלל את תנועת החסידות, היה הראשון שניסה לפשר בין הזרמים השונים, וספרו: ”שלום על ישראל” סלל את הדרך למשכילים וסופרים רבים אחרים, שהתקרבו לעולם החסידות וספרותה, כגון י.ל. פרץ, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי וש”י עגנון.[1] קורות חייו אליעזר צבי הכהן צווייפל נולד בשנת 1815 במוהילב. קיבל חינוך תורני אצל אביו, דוד בן יקותיאל, אשר לימד אותו תלמוד וגם את תורת חסידות חב”ד. בעקבות גל של ”נישואי בהלה”, השיא אותו אביו בגיל צעיר מאוד (12), והנישואים לא צלחו. צווייפל נאלץ לנדוד בערים ועיירות שונות, הן כדי לעקוף את חוק המדינה שאסר נישואים מוקדמים, והן כדי להתיר את הנישואים. נדודיו אלו הפגישו אותו עם אנשים רבים מזרמים שונים, והוא הרבה להתעמק בספרות ההגות וההשכלה ולפרסם מאמרים ומחקרים בנושאים שונים.[2] באודסה התוודע גם לבצלאל שטרן, מי שהיה תלמידו של יוסף פרל ומנהל בית הספר העברי הראשון באודסה. כשנפתח בית המדרש לרבנים בז'יטומיר, בשנת 1847, הוא החל ללמד שם לימודי דת ואגדה, והתמיד במשרה זו עד שנסגר המוסד בשנת 1873. במהלך תקופה זו גם פרסם את מרבית חיבוריו. ספרו הראשון, ”מינים ועוגב”, שכלל מכלול מעורב של שירים, מליצות, דברי מחקר, דרשות, תרגום ממשלי קרילוב - יצא בווילנה, 1858, וספג ביקורת חריפה מפי ש.י. אברמוביץ, הוא מנדלי מוכר ספרים, שהיה תלמידו לשעבר של צווייפל. בספרו הראשון ”משפט שלום” תקף מנדלי את הספר ”מינים ועוגב”; הוא לא אהב את הערב רב של הלקט שבחר צווייפל להציג בספרו ותקף אותו ואת סופרי הדור הישן על כך שהם מזלזלים בקוראים ובמבקרים. למעשה, טוען שמואל פיינר, הייתה זו מערכה ידועה של הדור הצעיר שמתקומם כנגד הדור המיושן והמקובע, ולא נותן ידו לזרם המתמרד של ההשכלה הרדיקלית.[3] אליעזר צבי צווייפל ”מינים ועוגב”, לדעת יוסף קלוזנר, היה ”שמרני בעיני המשכילים ומשכיל בעיני האדוקים”. מנדלי כעס במיוחד על קביעתו של צוויפל שההשכלה ”גוזלת מאיתנו אמונה, חיי נצח ואלוהים חיים”. לא ייתכן להאשים את ההשכלה ”הנאורה” בטיעון שכזה, התמרמר. הפרסומים השונים עוררו הד רב בעיתונים ”הכרמל” ו”המליץ”, וקלוזנר סבור שפולמוס זה נתן את הדחיפה העיקרית לקריירת הכתיבה של צווייפל.[2] אך הפולמוס העיקרי שעורר צווייפל היה בעקבות ספרו ”שלום על ישראל” שיצא בארבעה כרכים בשנים 1868–1873. בניגוד לרוח תנועת ההשכלה, שהייתה עוינת לתנועת החסידות, צוויפל ראה בחסידות חוליה בשרשרת היהדות והציג את צדדיה היפים, מנסה לפשר בין כל פלגיה של היהדות. פרסומו של הספר פתח דיון נוקב שהתפרסם במאמרי נגד מתלהמים לצד מאמרים תומכים משבחים, והדבר תרם לא מעט לפרסומו של הספר.[4] בניגוד לפולמוסים, שעוררו לעיתים ספריו, צווייפל היה ידוע כאיש שלום, אוהב שלום ורודף שלום, המנסה תמיד לפשר בין הקצוות. תלמידיו בבית המדרש לרבנים אהבו את המורה, שלא הייתה לו כל הכשרה מדעית, אך היה ידוע כאיש אשכולות ותיבל את הוראתו באגדות ובהומור.[5] אליעזר צבי צווייפל נפטר בשנת 1888, והוא בן 73. שלום על ישראל הספר ”שלום על ישראל” היה הספר העברי הראשון מתקופת ההשכלה שצידד בזכותה של החסידות. צווייפל אסף חומר רב מהספרות החסידית ובאמצעותו ניסה להוכיח, שהתנועה החסידית מייצגת תפיסת עולם פילוסופית עמוקה. השקפה זו עמדה בניגוד לעמדה המשכילית מחד גיסא, ולעמדת הממשלה הרוסית מאידך גיסא, והספר לא עבר את הצנזורה בז'יטומיר. הצנזור בקייב היה מתון יותר ואישר את הוצאת הספר לאחר שצוויפל עידן קמעה את התוכן. הספר יצא בז'יטומיר בשנת 1868.[2] מתוך שיר מאת צוויפל מָצָאתִי עַצְמִי תָמִיד נֶעְזָר עַל הַפְּשָׁרָה וְעַל הַהֲפִיכָה בִזְכוּת, כְּעָנִי הַמְהַפֵּךְ בַּחֲרָרָה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא כִּשְׁרוֹן זֶה שֶׁבִּי לְבַטָּלָה, בָּחַרְתִּי לִי הַנּוֹשְׂאִים הַיּוֹתֵר נִכְבָּדִים וּרְאוּיִם וְשֶׁבְּדוֹרֵנוּ בְכָל-מָקוֹם הַחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם מְצוּיִם, וְהוּא: לְהַצְדִּיק וּלְזַכּוֹת – – חברי תנועת ההשכלה לא פרסמו משנה סדורה לגבי עמדותיהם כלפי נושאים השנויים במחלוקת הקשורים בהלכה היהודית, טוען אליעזר שביד[6].