Internet auction, Israel
For questions regarding the items and absentee bids: 054-2104003
We do not handle shipping for items under $1000 to other countries.
Licitația a luat sfârșit
|
LOT 332:
מאיר פיצחזדה
|
|
|
Preț de început:
$
28,000
Comision casă de licitații: 20%
Mai multe detalii
VAT: 17%
Doar pentru comision
|
ללא כותרת
שמן על בד 154×230 חתום ציור גדול מאוד ונדיר מתאים לכל אוסף אומנות נושאי יצירתו של פיצ'חדזה נחלקים באופן סכמתי לכמה נושאים עיקריים: ציורי נוף בעלי נופך רומנטי, שאותם צייר לכל אורך דרכו ובהם חוזר נוף של שני הרים ועמק ביניהם. חלק מהחוקרים מייחסים את נוף הזה לנוף ילדותו של האמן, אך הוא טען כי זהו נוף דמיוני, פנימי, המייצג את מצבו הנפשי. יצירתו כוללת מספר רב של צורות ותכנים: א. נופים רומנטיים (לכל אורך הדרך); ב. ציורים פסבדו-סוריאליסטיים (1980-1975); ג. ציורי הדמיה ואמנות על אמנות (1991-1987); ד. מכתבי ילדים לאלוהים (מחצית שנות ה-90); ה. פרחים (2001); ו. ציורי ילדים (2006-1992); ז. ריאליזם סמלי של "יהודי נודד" (2003-1996); ח. נברשות (2003); ט. דיוקנאות (2004-1997).[1] הוא לא נהג לתת שמות ליצירותיו, וטען כי הדבר נובע מיכולתו המוגבלת להתבטא במילים עקב גמגום שממנו סבל בילדותו ועקב קשיי השפה העברית.[4]
בניגוד לציירים ישראלים רבים, ציוריו של פיצ'חדזה אינם עוסקים במציאות הפוליטית בישראל של תקופתו ואינם יוצרים דיאלוג עם סגנונות האמנות המקובלים בה. רבים מתייחסים לציוריו כאל תיאור פנימי של התודעה והחוויה של מהגר הנמצא כלוא בין שתי מציאויות מנוגדות ואינו משתחרר מכובד זיכרונותיו ועולמו הפנימי. ברבות מיצירותיו המהגר מתואר כמודבק על גבי הנוף החוזר של שני ההרים, ונראה תלוש מהמציאות שבה הוא חי. המזוודות, שאותן הוא נושא בציורים, וגם מופיעות כנושא בפני עצמו, מסמלות את חוויית הארעיות והתלישות שלו אחד מהמאפיינים הייחודיים לו הוא צביעת כל הבד בשחור לפני תחילת העבודה. כאשר נשאל בראיון לרינו צרור מדוע הוא עובד כך ולא מתחיל את ציוריו על הבד הלבן כמקובל, הוא ענה: "אנשים אמרו שחור זה חושך, זה מוות, זה מדכא. אני אמרתי להפך: אני בא לשחור עם פנס ומאיר אותו".[4]
בעשורים האחרונים קנה לעצמו פיצ'חדזה שם כאחד מהציירים הישראליים המוכרים והבולטים בישראל. בשנת 2003 הציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. בשנת 2008 נערכה תערוכה רטרוספקטיבית לכבודו ביפו, "מאיר פיצ'חדזה. עבודות 1983 – 2008".
מאיר פיצ'חדזה נפטר בגיל 54, ב-4 בפברואר 2010, ממחלת הסרטן. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. במלאת שנה למותו נערכה לכבודו תערוכה בשם: "האדם מחפש משמעות" (כשם ספרו של ויקטור פראנקל). התערוכה, שאצרה אליה בן דב, התקיימה במרכז חייק לאמנות עכשווית ביפו.
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של מאיר פיצ'חדזה ברחוב אמיל זולא.
שמן על בד 154×230 חתום ציור גדול מאוד ונדיר מתאים לכל אוסף אומנות נושאי יצירתו של פיצ'חדזה נחלקים באופן סכמתי לכמה נושאים עיקריים: ציורי נוף בעלי נופך רומנטי, שאותם צייר לכל אורך דרכו ובהם חוזר נוף של שני הרים ועמק ביניהם. חלק מהחוקרים מייחסים את נוף הזה לנוף ילדותו של האמן, אך הוא טען כי זהו נוף דמיוני, פנימי, המייצג את מצבו הנפשי. יצירתו כוללת מספר רב של צורות ותכנים: א. נופים רומנטיים (לכל אורך הדרך); ב. ציורים פסבדו-סוריאליסטיים (1980-1975); ג. ציורי הדמיה ואמנות על אמנות (1991-1987); ד. מכתבי ילדים לאלוהים (מחצית שנות ה-90); ה. פרחים (2001); ו. ציורי ילדים (2006-1992); ז. ריאליזם סמלי של "יהודי נודד" (2003-1996); ח. נברשות (2003); ט. דיוקנאות (2004-1997).[1] הוא לא נהג לתת שמות ליצירותיו, וטען כי הדבר נובע מיכולתו המוגבלת להתבטא במילים עקב גמגום שממנו סבל בילדותו ועקב קשיי השפה העברית.[4]
בניגוד לציירים ישראלים רבים, ציוריו של פיצ'חדזה אינם עוסקים במציאות הפוליטית בישראל של תקופתו ואינם יוצרים דיאלוג עם סגנונות האמנות המקובלים בה. רבים מתייחסים לציוריו כאל תיאור פנימי של התודעה והחוויה של מהגר הנמצא כלוא בין שתי מציאויות מנוגדות ואינו משתחרר מכובד זיכרונותיו ועולמו הפנימי. ברבות מיצירותיו המהגר מתואר כמודבק על גבי הנוף החוזר של שני ההרים, ונראה תלוש מהמציאות שבה הוא חי. המזוודות, שאותן הוא נושא בציורים, וגם מופיעות כנושא בפני עצמו, מסמלות את חוויית הארעיות והתלישות שלו אחד מהמאפיינים הייחודיים לו הוא צביעת כל הבד בשחור לפני תחילת העבודה. כאשר נשאל בראיון לרינו צרור מדוע הוא עובד כך ולא מתחיל את ציוריו על הבד הלבן כמקובל, הוא ענה: "אנשים אמרו שחור זה חושך, זה מוות, זה מדכא. אני אמרתי להפך: אני בא לשחור עם פנס ומאיר אותו".[4]
בעשורים האחרונים קנה לעצמו פיצ'חדזה שם כאחד מהציירים הישראליים המוכרים והבולטים בישראל. בשנת 2003 הציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. בשנת 2008 נערכה תערוכה רטרוספקטיבית לכבודו ביפו, "מאיר פיצ'חדזה. עבודות 1983 – 2008".
מאיר פיצ'חדזה נפטר בגיל 54, ב-4 בפברואר 2010, ממחלת הסרטן. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. במלאת שנה למותו נערכה לכבודו תערוכה בשם: "האדם מחפש משמעות" (כשם ספרו של ויקטור פראנקל). התערוכה, שאצרה אליה בן דב, התקיימה במרכז חייק לאמנות עכשווית ביפו.
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של מאיר פיצ'חדזה ברחוב אמיל זולא.
