בידספיריט | יהודה ולרשטיינר (1915-2004)

יהודה ולרשטיינר (1915-2004) - חתום - צבעי מים על נייר - 30X26 ס”מ.. יהודה ולרשטינר (1915-2004) היה אמן ישראלי, נולד בגרמניה. עלה לישראל בשנת 1934. למד ציור אצל הצייר יעקב שטיינהרדט, וכן עבר מספר השתלמויות באיטליה, שוויץ, צרפת, הולנד, אנגליה וספרד. היה מיסדי כפר האמנים עין הוד, חי ויצר בו עד מותו. יצירותיו של ולרשטינר הוצגו בין השאר במוזיאון תל אביב, והוא הציג את עבודותיו במספר תערוכות בארץ ובחו”ל. יהודה ולרשטיינר הוא צייר פיגורטיבי במשמעות המסורתית של המושג. אין הוא מנסה לחקות את הטבע בדיוק - זאת לא עשה שום צייר, למרות התיאוריות השונות שהיו מקובלות בזמנים שונים - אלא למסור את מראה עיניו תוך הדגשת אספקט מסוים. הדגשת אספקט מסרים בחזרת חיצונית, אם היא מודעת, אר לפחות עקבית וברורה, עשויה לשוות לציורו של צייר פיגורטיבי מהסוג הנזכר גרון אישי. לא כך אצל רלרשטיינר. האספקט המודגש אינו רובד מבני, תיאררטי או רגשי-מעצב, אלא אספקט אסתטי במובן הכללי ביותר. ולרשטיינר הוא מהציירים הרואים נוף נאה ומוכנים להתחלק בהתרשמותם עם הצופה, ולשם כך הם משחזרים את הנוף מתוך אמונה שהציור ישחזר גם את ההרגשה שעורר הנוף האמיתי. תוך כדי ציור הנוף, אין ולרשטיינר חש בנוף כל דגם מיוחד או תבנית המזדקרת לעיניו ועדיפה על השאר. אילו חי לפני מאה שנה, היה יוצר נוף אקדמי סביר, ואז חיתה התבנית החזותית קנה-מידה למבנה הציור. היום, כאשר גם הצייר האקדמי מנסה להבליט ולהדגיש משהו שמעבר לחזותי, וכאשר גם הצייר הפיגורטיבי ביותר אינו מוכן לתאר בדקדוק קפדני כל פרט מהמציאות החזותית, נותר צייר מסוגו של ולרשטיינר ללא קנה-מידה העוזר ומורה לו מה לצייר ומה לא לצייר מתוך המציאות החיצונית. זוהי, כמסתבר, הסיבה שורלרשטיינר בחר, כנראה בדרך לא מודעת, כאספקט שראוי להדגישו, את המושג האקלקטי והסתמי לא מעט של אסתטיקה, כפי שהיא נראית לא בנוף אלא בציורי ציירים אחרים. מתוך ”תערוכות בתל-אביב” הארץ/ 06/03/64 תערוכת יחיד גלריה ”צ'מרינסקי” /תל-אביב פריט זה הוא מתוך עיזבון מסעדה שפעלה בכפר האמנים עין הוד שבמורדות הר הכרמל. המסעדה פעלה בשנות השבעים והייתה מוקד עלייה לרגל של כל אמני עין הוד של התקופה. באוסף העיזבון ניתן למצוא פריטים מאת מרסל ינקו, שמואל שלזינגר, משה מוקדי, עובדיה אלקרא בן ציון מגל אורה להב שאלתיאלי, פרופ' יוסף שאלתיאלי, ג'ניה ברגר, אברי אוחנה, מרים רות סרנוף, שמואל ואלה רעיוני, אבינועם קוסובסקי, יעקב גוטרמן. כמו ציירי התקופה ביקרו בעין הוד גם אישים מעולם הרוח והתיאטרון ביניהם גילה אלמגור, דן כנר, דן בן אמוץ, מוני מושונוב, שלמה בראבא. כפר האמנים עין הוד שוכן לצד הכביש הישן מתל אביב לחיפה, על גבעה שמשקיפה לחופי עתלית ולמבצר צלבני. הכפר נוסד ב-1953, כחמש שנים אחרי הקמת המדינה, בעקבות רעיון שהגתה קבוצת של אמנים מהפכנים בהנהגת מרסל ינקו: להקים בישראל כפר אמנים ראשון שיספק סביבה תומכת, יצירתית ומפרה לתושביו. העשורים הראשונים היו אמנם קשים למייסדים, אך התמדה, אידאלים וחזון הובילו להתבססותו של עין הוד ככפר האמנים היחיד של ישראל – ובין הבודדים בעולם – שאוכלוסייתו מתבססת על אמנים היוצרים בכל תחומי האמנות: מהאמנות פלסטית ועד למוזיקה, ספרות ותיאטרון.