בידספיריט | מרסל ינקו (1895-1984), 3 נגנים

מרסל ינקו (1895-1984), 3 נגנים כלי נשיפה, עט על נייר חתום ומתוארך 1973- 30X20 ס”מ - פריט נדיר של המאסטר של עין הוד. מרסל ינקו נולד ב-24 במאי 1895 בבוקרשט בשם מרצ'ל הרמן ינקו כבן הבכור מבין שלושת ילדיהם של הסוחר המבוסס הרמן צבי ינקו ושל רחל לבית יוסטר. אחריו נולדו עוד שני אחים, יוליו וג'ורג'ה ובת אחת, לוצ'יה. למד בבית הספר היסודי ע”ש גאורגה שינקאי ובו זמנית מיוזמת אימו קיבל שיעורים פרטיים לפסנתר ובנוסף, שיעורים לציור מהצייר והקריקטוריסט הידוע יוסיף איסר. כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון ”גיאורגה לאזר”, בשנת 1912, הפיק ינקו, יחד עם טריסטן צארה ויון ויניה (Ion Vinea), פולדי שאפייה וז'אק קוסטין, כתב עת נונקונפורמיסטי בשם סימבולול (”הסימבול”). ינקו הגיע לציריך בשנת 1915, כדי ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני. הצטרפו אליו בציריך גם שני אחיו, ז'ול וז'ורז'. מרסל השתתף במפגשים האמנותיים של קברט וולטר, שם הכיר את הנס ארפ ופגש שוב את טריסטן צארה והיה ממקימי קבוצת ”אמנים רדיקליים” בה היו שותפים גם טריסטאן צארה, הוגו באל, ארפ, אלברטו ג'אקומטי ועוד. מהקבוצה הזאת צמחה תנועת הדאדא. התנועה הייתה אוונגרדית ומעוררת סערה, והובילה את האמנות, הספרות והשירה לסדרה של חידושים. בשנת 1921 עבר ינקו לפריז ונפרד מתנועת ה”דאדא”. בשנת 1922 חזר לרומניה והיה ממקדמי אמנות האוונגרד. הוא לקח חלק בחוג שהנהיג המשורר יון וינאה, שהפיק את כתב העת ”קונטימפורנול” Contimporanul בין השנים 1924 - 1936. ינקו השתתף בתערוכות שארגנה הפסלת מיליצה פטרשקו (Miliţa Petraşcu). יצירותיו המוקדמות עוסקות ביחסים שבין צורה וצבע. סגנונו באותה תקופה כלל גם טכניקות של קולאז' ואסמבלאז' ושימוש בחומרים כגון בדי יוטה, צבעים, חבלים ועוד. עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1941 הושפע מהנופים והמראות והחל לצייר בסגנון פיגורטיבי יותר נושאים הקשורים לארץ ישראל ולמדינת ישראל המתפתחת כגון ”נוקטורן (מות החייל)”, צופרים ועוד, בסגנון השואב מן הקוביזם והאקספרסיוניזם. בנוסף עבד בעיריית תל אביב ולאחר מכן במשרד ראש הממשלה והיה אחראי במידה רבה לאיתור מקומות להקמת פארקים לאומיים. היה ממייסדי כפר האמנים בעין הוד. בשנת 1948 השתתף בביאנלה של ונציה. הוא ארגן את קבוצת ”אופקים חדשים” ואת קבוצת היצירה האמנותית של עין הוד. ינקו גם יצר תבליטים ובנה בשנת 1929 את ”בית יוסטר” בבוקרשט. בשנות חייו האחרונות הוקם בעין הוד מוזיאון ינקו דאדא המוקדש ליצירותיו ולסגנון הדאדאיסטי. בשנת 2009 נוסף למוזיאון נדבך נוסף, הסטודיו של מרסל ינקו. הסטודיו הצמוד למבנה המוזיאון זכה לשימור קפדני בעזרת תצלומים היסטוריים, התצלומים חשפו את העובדה שקירות הבית היו מכוסים בציורי קיר משעשעים על הקיר המזרחי ואת שימורו עשה מומחה השימור שי פרקש. הסטודיו פתוח למבקרים[2]. במוזיאון ישראל קיימות כמה עבודות מתקופת הדאדא. ינקו חתן פרס ישראל לציור לשנת התשכ”ז. הוא גם קיבל את פרס דיזנגוף מטעם עיריית תל אביב. הוא נפטר בעין הוד ב-21 באפריל 1984. בתל אביב, למרגלות גבעת-הפרחים בשכונת נאות אפקה ב', רחוב על שמו. פריט זה הוא מתוך עיזבון מסעדה שפעלה בכפר האמנים עין הוד שבמורדות הר הכרמל. המסעדה פעלה בשנות השבעים והייתה מוקד עלייה לרגל של כל אמני עין הוד של התקופה. באוסף העיזבון ניתן למצוא פריטים מאת מרסל ינקו, שמואל שלזינגר, משה מוקדי, עובדיה אלקרא בן ציון מגל אורה להב שאלתיאלי, פרופ' יוסף שאלתיאלי, ג'ניה ברגר, אברי אוחנה, מרים רות סרנוף, שמואל ואלה רעיוני, אבינועם קוסובסקי, יעקב גוטרמן. כמו ציירי התקופה ביקרו בעין הוד גם אישים מעולם הרוח והתיאטרון ביניהם גילה אלמגור, דן כנר, דן בן אמוץ, מוני מושונוב, שלמה בראבא. כפר האמנים עין הוד שוכן לצד הכביש הישן מתל אביב לחיפה, על גבעה שמשקיפה לחופי עתלית ולמבצר צלבני. הכפר נוסד ב-1953, כחמש שנים אחרי הקמת המדינה, בעקבות רעיון שהגתה קבוצת של אמנים מהפכנים בהנהגת מרסל ינקו: להקים בישראל כפר אמנים ראשון שיספק סביבה תומכת, יצירתית ומפרה לתושביו. העשורים הראשונים היו אמנם קשים למייסדים, אך התמדה, אידאלים וחזון הובילו להתבססותו של עין הוד ככפר האמנים היחיד של ישראל – ובין הבודדים בעולם – שאוכלוסייתו מתבססת על אמנים היוצרים בכל תחומי האמנות: מהאמנות פלסטית ועד למוזיקה, ספרות ותיאטרון.