בידספיריט | (מחזה). אסירי התקוה. ליוורנו, תקל”א.

(מחזה). אסירי התקוה. ליוורנו, תקל”א. נדיר מאוד. - ספר פרדס שושנים – אסירי התקוה, מחזה אלגורי מחורז, בשלוש מערכות, מאת יוסף פינסו דה לה וגה (מחבר ”מהומת המהומות” – Confusion de Confusiones, אמשטרדם 1688)  ליוורנו, תקל”א. מהדורה שניה. מחזה אלגורי בשלוש מערכות, העוסק בבחירתו החופשית של האדם. גיבור המחזה הוא מלך אלמוני, המסמל את יכולת הבחירה הנתונה בידי האדם. מצד אחד מנסה השטן למשוך את המלך לדרך רעה, בעזרת שלושת משרתיו – התענוג, היצר והאשה, ומצד שני משתדלים השכל, ובני בריתו – ההשגחה, האמת ומלאך האלקים, להעלותו על דרך הישר. את המחזה חיבר פינסו בשנת 1667, כשהיה בן שבע-עשרה בלבד. נדיר ביותר! הוצאה זו לא הופיע מעולם במכירה פומבית. יוסף פינסו דה לה וגה (Josseph Penso de la Vega; 1650-1692), סוחר, דרשן, משורר ופילנתרופ יהודי-הולנדי, מבני הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמשטרדם. נולד למשפחת אנוסים שמוצאה בעיירה סמוכה לקורדובה שבאנדלוסיה, אשר נמלטה להולנד ושבה בגלוי ליהדותה. פינסו התחנך ב”תלמוד תורה” של הקהילה הספרדית באמשטרדם, שעמד תחת הנהגתם של הרבנים רבי משה רפאל די אגילאר ורבי יצחק אבוהב. בדומה לאביו, יצחק פינסו, עסק גם הוא במסחר אך לצד עיסוקיו הכלכליים, נטל חלק בחיי התרבות והרוח של הקהילה. הוא נמנה עם מייסדי חוגים ספרותיים (”אקדמיות”) שפעלו באמשטרדם ובליוורנו, ואחדים מדרשותיו בחוגים אלו ראו אור בדפוס. כתב שירה ופרוזה – בעיקר בספרדית. בין חיבוריו המוקדמים בולט מחזהו העברי ”אסירי התקוה” (אמשטרדם, 1673), שחיבר בגיל שבע-עשרה בלבד. המחזה זכה לשבחים רבים, ונחשב לאחד המחזות הראשונים שנדפסו בשפה העברית. את עיקר פרסומו קנה בזכות חיבורו ”מהומת המהומות” (Confusion de Confusiones), שראה אור באמשטרדם בשנת 1688, ונחשב ליצירה הראשונה בהיסטוריה העוסקת בבורסה. הספר, שנכתב כדיאלוג פילוסופי בסגנון ספרותי, עורר ענין רב גם מחוץ לחוגים יהודיים, ובמהלך המאה ה-20 תורגם לשפות שונות ונדפס במהדורות רבות. בשנת 2000 הנציחה הפדרציה האירופאית לבורסות לניירות ערך את שמו, וייסדה את ”פרס דה לה וגה”, המוענק לחוקרים מצטיינים בתחום חקר שוקי ההון. ראו: א' יערי, המחזה העברי, ירושלים תשט”ז, עמ' 104 ; ח' שירמן, לתולדות השירה והדראמה העברית, מחקרים ומסות, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תש”מ, כרך שני, עמ' 132-137. יוסף פנסו דה לה־וגה נפטר בשנת 1692, בהיותו בן מעט למעלה מארבעים שנה. „קשה לאמוד את מידת האבדה שנגרמה לספרות הספרדית עקב גלותו הכפויה.” ג’. רות, תולדות האנוסים (1932), עמ’ 336–337. לז דף. 15.3 ס”מ. רישום בעלות עתיקה באיטלקית של הרב צמח בן משה לוניל. מחכמי איטליה במאה ה18.