בידספיריט | קופסת הטאביק של הגאון המפורסם

קופסת הטאביק של הגאון המפורסם רבי יהודה ליב שייאר אב”ד דיסלדורף, תקפ”א. - קופסא בדיל נדירה זו, בעלת צורה אובלית מוארכת הדומה לארון גבוה, נעשתה בשנת תקפ״א והייתה שייכת להגאון רבי יהודה לייב שייאר, מחשובי המנהיגים הרבניים בגרמניה בסוף המאה ה־18 ובראשית המאה ה־19. המכסה העליון המחובר בציר נושא חריתה של שמו: „Löb Aron Scheuer“, במסגרת עיטורי אקנתוס שופעים. בצידה הקדמי מופיעה הכתובת המכובדת: „Ober Rabbiner u Düsseldorf“ ולצדה שנת יצירתה, 1821. בציר המכסה ניכרת טלאי תיקון עתיק מן המאה ה־19, עדות למסלולו הארוך של החפץ ולשימורו. הגאון המפורסם בדורו רבי יהודה ליב שייאר (תצ”ג/תק”ג-תקפ”א) מחשובי רבני גרמניה. משנת תק”נ כיהן כאב”ד דיסלדורף והגליל. נחשב מגדולי דורו בזמנו, וחשובי הרבנים עמדו אתו בחילופי שו”ת. בין הרבנים שהתכתבו עמו בכבוד רב היו ה”נודע ביהודה” ורבי נתן אדלר. החיד”א, שאף הוא התכתב עמו, כותב אליו בתשובתו: ”פני אר”י פני להבים פניו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק הגאון המפורסם מוה”ר יהודא ארי' לייב”. רבי יהודה ליב השתתף גם במשלחת אנשי הדת אשר ברכה את נפוליאון בונפרטה, לצד נציגי הזרמים בנצרות. שמו חתום בין „גדולי אנשי שם“ במהדורת פראג תקנ״ט (1799) של ספר הצל״ח מאת הנודע ביהודה, שהודפסה על ידי בנו. לאחר פטירתו נדפס עליו ספר 'שלש יבבות' (מינץ, תרמ”ו) ושם בהספד על רבינו כותב החכם הכולל מוה”ר יהודא לייב קארלסבורג אב”ד ור”מ בקרעפעלד והמדינה ובעל 'דבר בעתו' (דרוש ב' צד): ”הגאון שר התורה, עמוד ההוראה ואר”י דבי עילאה, מאר”י דאתרא הדין, ראוי' הי' הגאון הזה שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו ע”ה אלא שאין דורו זכה לכך, הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו ושם ד' נקרא עליו?”. ועוד כתב (שם): ”ולרוב קדושתו הייתי חייב שאירא אותו כל הימים כאשר ירא איש את מקדש ד' “! דברי תורתו: כאמור לעיל, למרות היותו מחדש עצום, כמעט ולא נותר דבר מחידושי תורתו, רק מעט מזעיר. ייתכן שהסיבה לכך היא גאונותו העצומה וקצרנותו הרבה כפי שגם ניתן לראות בהגהותיו שלפנינו, עד שלאו כל מוחא סביל דא ונדרשת גאונות גדולה בכדי להבינם. מעט מדברי תורתו נדפסו בתוך ספר ”דברי אמונה” (פיעטרקוב תרס”ח). ומעט נדפס בספר 'חידושי תורה מאת הגאון רבי יהודה אריה לייב שייר זצ”ל' (תל אביב, תש”ל). שם כותב המו”ל הרב פרנקל שמחמת עומק החידושים שאפילו הוא מתקשה להבינם, חשב בתחילה להימנע מהדפסתם, אולם שני דברים גרמו לו להדפיסם, האחד הוא הגאון רבי יהושע ערנברג שראה את עומק החידושים וקבע שחייבים להדפיסם. והסיבה הנוספת, פלאית וז”ל: “בימים האחרונים כאילו מאן דהו נראה אלי בחלום ופונה אלי בטענה למה ומדוע אינני מקיים את הבטחתי [להדפיס את החידושים] והנה הגעתי בעזה”י לעת זקנה אמרתי בלבי עלי לשמוע בקול הקורא הזה ולעשות את כל המאמץ שבידי ולהזדרז בהוצאת הירושה הנכבדה לאור ואקיים בזה להקים יד זכרון להגאון הנפטר”.