בידספיריט | מפת שולחן צבעונית רקומה לשבת

מפת שולחן צבעונית רקומה לשבת – כורדיסטן, סוף המאה ה-19 - טקסטיל נדיר וחשוב, מפת שולחן לשבת ולמועדים, שמקורה בקהילת יהודי כורדיסטן בסוף המאה ה-19. המפה עשויה בד כותנה ועליה רקמת חוטי משי צבעוניים, עיטורים בבדי כותנה מודפסים, חרוזי פאייטים, ובשוליה מסגרת של גדילים שחורים – יצירת אמנות מרהיבה המבטאת את מסורת הרקמה של נשות יהודי כורדיסטן ואת שימור הזהות התרבותית באמצעות מלאכת יד. המפה עגולה ומעוטרת בדחיסות בדגמים סימטריים של שושנים, פרחים ועלים, המשולבים במדליות מעוטרות ובציפורים השוכנות לצד נהרות – מוטיב המסמל שלווה, פרנסה וברכת שמיים. הדגם יוצא ממרכז המפה ויוצר קומפוזיציה הרמונית ואדריכלית כמעט של עיטור מקודש. ייחודה של מפת שולחן זו הוא כתובות רבות בעברית, הרקומות בעיגולים קונצנטריים. לאורך המעגל החיצוני נרקמה ההוראה ממסכת אבות (ג, ג) בהקשר לנבואת יחזקאל (מ”א, כ”ב): „רבי שמעון אומר: שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום, שנאמר: 'ויאמר אלי זה השולחן אשר לפני ה'’.” בארבעת המדליות הפנימיות מופיעה ההוראה ממסכת אבות (ו, ד), נרקמת בהמשכים ממעגל אחד לשני: „פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה...” – ביטוי לענווה ודבקות בעבודת ה'. במרכז המפה נרקמה כתובת הקדשה, אשר חלקה אינו קריא כיום, אך ככל הנראה ציינה את שם המשפחה שהזמינה את המפה או נוסח ברכה לשבת. מפיות מסוג זה שימשו לכיסוי שולחן השבת עצמו או את קערות התבשילים שעליו, והוסיפו נופך של קדושה וטקסיות לסעודות השבת, החגים והאירועים המשפחתיים. ידועים כיום מתי מעט מפריטים מסוג זה, רובם שמורים באוספי מוזיאונים לאתנוגרפיה וליודאיקה. דוגמה זו, בעלת הרקמה השתמרה להפליא, חוטי המשי הבוהקים והכתובות העבריות השלמות, נמנית על הדוגמאות המשובחות ביותר של אמנות הרקמה היהודית מכורדיסטן. קוטר 80 ס”מ היקף כ-250 ס”מ