בידספיריט | כתב-יד, דרשה לפני כל נדרי

כתב-יד, דרשה לפני כל נדרי ולקוטים מבעל ה”ישמח משה” – הגהות בכתב-יד נכדו ותלמידו בעל ה”ייטב לב” מסיגעט – הגהות בכתב-ידו של העורך, האדמו”ר רבי משה דוד טייטלבוים אב”ד לאפאש. - כתב-יד, דרשה לפני כל נדרי ולקוטים, מאת הגה”ק רבי משה טייטלבוים אב”ד אוהעל – בעל ה”ישמח משה”. כתיבת סופרים, עם הגהות ועריכה בכתב-יד נכדו ותלמידו האדמו”ר הגה”ק רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב”ד סיגעט – בעל ה”ייטב לב” [גורליץ/סיגעט, בין השנים תר”ט-תרכ”א בקירוב]. כולל הגהות של נכדו ותלמידו של בעל ה”ייטב לב”, האדמו”ר רבי משה דוד טייטלבוים אב”ד לאפאש [מאדיאר-לאפאש, שנות התר”ס]. תוכן כתב-היד שלפנינו נדפס בספה”ק ”ישמח משה”. דף כתב-היד שלפנינו היו תחת ידיהם של האדמו”ר בעל ה”ייטב לב” ושל נכדו ותלמידו האדמו”ר רבי משה דוד טייטלבוים . שניהם ערכו קטעים מכתב-היד שלפנינו והדפיסו אותם בספרי ”ישמח משה” שהוציאו לאור. על כן נמצא בדף שלפנינו הגהות והערות בכתב-ידם. בעת העריכה הוסיף בעל ה”ייטב לב” בכתב-ידו מספר הגהות, משפטי פתיחה וקישור. מאוחר יותר הוסיף גם רבי משה דוד בכתב-ידו הגהות, ומשפטי פתיחה וקישור, בקטעים שהיו בעריכתו. רבינו בעל ה”ישמח משה” כתב כל ימיו חידושים בכל חלקי התורה – הלכה, אגדה דרוש וחסידות. את חידושיו אלה כתב בצורה מזדמנת, על גבי ניירות ופתקאות, ולא באופן מסודר. לאחר פטירתו, עברו כתביו לנכדו ותלמידו ה”ייטב לב”, שמסר את הכתבים לידי סופר, שיעתיקם בצורה מסודרת. לאחר העתקת הכתבים החל ה”ייטב לב” לערוך ולסדר את החידושים לפי נושאים. תוך כדי העריכה, הוסיף הגהות, משפטי פתיחה וקישור ומראי מקומות רבים. מכתבים אלו הדפיס ה”ייטב לב”, בין השנים תר”ט-תרכ”א, את סדרת הספרים ”ישמח משה” על פרשיות התורה. בהמשך, כשנעשה ה”ייטב לב” טרוד בענייני רבנותו וישיבתו ובהרבצת תורה לתלמידיו הרבים, מסר את יתר הכתבים לחתנו – רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב”ד גורליץ ולנכדו רבי משה דוד טייטלבוים אב”ד לאפאש, כדי שיערכו ויסדרו חיבורים נוספים מתורת ה”ישמח משה” להדפסה. רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים מגורליץ ערך את שו”ת ”השיב משה” (נדפס בלעמבערג, תרכ”ו). רבי משה דוד טייטלבוים מלאפאש ערך את החיבור ”תפלה למשה” על תהלים (נדפס בקראקא, תר”מ), ובשנים תרס”ו ותרס”ח ערך והדפיס שני כרכים חדשים בשם ”ישמח משה”, בהם לקט של עשרה חיבורים קטנים על נ”ך, מגילות, אגדות חז”ל ועוד. משה ידבר והאלקים יעננו בקול” – תיאור דרשותיו של ה”ישמח משה” האדמו”ר רבי משה דוד טייטלבוים אב”ד לאפאש, שערך והוציא לאור את דרשות זקנו ה”ישמח משה” לימים נוראים (על פי הדפים בפריט שלפנינו), מביא בספרו ”תהלה למשה” תיאור של דרשות ה”ישמח משה” בימים אלה: ”כאשר התחילו ימי התשובה בימי אלול עד אחרי סוכות, היה עיקר עבודתו לעורר העם לתשובה... בכל שבת ושבת מחודש אלול, ויום א' דסליחות, ושני ימים דראש השנה, ושבת שובה, וביום שאומרים י”ג מדות, וערב יום הכפורים קודם כל נדרי , וקודם תפלת נעילה והושענא רבה... כל מגמתו בדרשות הרבים האלה היה אך להורות לעם ה' דרכי ה' והמעשה אשר יעשון... ולא יצויר על לוח את רב חילו ותקפו כאשר פתח את פיו הקדוש להוכיח במוסריו הנעימים הנובעים ממקור נאמן לב קדוש וטהור... התפזרו שביבי אש ניצוצי דבריו הקדושים ויורדים לחדרי בטן אלפי אנשים השומעים אשר נמס לבבם כמים... וספר ומנה החטאים אשר יעשה אותם האדם לחטוא בהנה, ועד כמה מגיע הפגם בנפש ובשרשו למעלה בשמי רום. חיל ורעדה יאחזון בראותם גודל חרדת איש קדוש כמוהו. כל אחד חשב עם קונהו אם בארזים נפלה שלהבת התשובה מה יעשו אזובי קיר נבזה וחדל אישים כמוני... אם אבן הוא נמוח מקול אנחתו ובכייתו והתעוררותו... ונהרי דמעות נשרו מבין ריסי עיניו בהתאוננו על חורבן בית אלקינו ועל עם ה' המפוזר ומפורד בין העמים... כנחלים נבעו הדמעות על לחיי האנשים השומעים, פור התפררה עמודי בית הכנסת, מוט התמוטטה כותלי בית המדרש מקול שאגתו אשר שאגה לו כלביא: עד מתי לא תרחם את יהודה, עד אנה בוכיה בציון ומספד בירושלים. [אפס קצת מאיכות דרשותיו לך נא ראה בישמח משה... ובחיבור זה בתוכחת חיים], ומשה ידבר והאלקים יעננו בקול הולך וחזק מאד... לא גיהק ולא פיהק... ולא הוצרך מעולם לקנח חוטמו וכדומה כדרך אנשים הבוכים מרוב בכייתם. אם כי היה זקן בא בימים והיה מאריך בדרשה כמה שעות, לא ייעף ולא ייגע... ופעם אחת ענה ואמר: כי כל איש שומע ושמע דרשתו יבטח בשם ה' כי לא יעזוב נפשו לשאולה...לא היה איש או אשה, כגדולים כקטנים, אשר לבבם לא נשבר בקרבם לאלף גזרים, שבים ומתחרטים בכל לבבם ונפשם ומאודם, וזה היה לו למשיבת נפשו הטהורה... ”. האדמו”ר הקדוש רבי משה טייטעלבוים אב”ד אוהעל (תקי”ט-תר”א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ”ה-תקס”ח. בשנת תקס”ח נבחר לרב ואב”ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה”מתנגדים” לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר”א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר”ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו”ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה”ישמח משה” בעניני הנהגת הגר”א עם תלמידיו – שו”ת דברי יציב, ח”ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו”ת ”אריה דבי עילאי”, ששכנעו לנסוע אל ה”חוזה מלובלין”. אצל ”החוזה” נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו”ר ה”אוהב ישראל” הרב מאפטא. משנת תקע”ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. ”הפעולות והמופתים שנעשו ע”י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך”. לפי המסופר,