בידספיריט | אוסף כרכי תלמוד בבלי עתיקים.

אוסף כרכי תלמוד בבלי עתיקים. פרנקפורט דאודר תצ”ו- זולצבאך תקט”ו-תקכ”ג ועוד. - 1 . מסכת בבא בתרא. פרנקפורט דאודר, תצ”ו. עם הסכמת הגאון רבי משה ב”ר אברהם ברודא אב”ד ווירמש. 2 . כרכים מש”ס שנדפס בזולצבאך תקט”ו-תקכ”ג. מסכת ברכות, ראש השנה, תענית, יומא, סוכה, שקלים, מגילה, סדר  זרעים, ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, יבמות, כתובות, קידושין. האם לשרוף את הכרכים?! ש”ס זה עמד במרכזו של פולמוס גדול ורחב היקף: כאשר התחילה ההדפסה טענו המדפיסים פרופס מאמשטרדם שיש להם זכות בלעדית להדפיס את התלמוד - מאת ועד ארבע ארצות - למשך 25 שנה כמופיע בהסכמות שקבלו להדפסת הש”ס שלהם (אמשטרדם תקי”ב-תקכ”ה). במשך הזמן יצאו החלטות חמורות של ועד ארבע ארצות, שקבעו בין היתר שיש לשרוף או לגנוז את המסכתות שנדפסו בזולצבאך, משום שהמדפיסים שם השיגו את גבול המדפיסים מאמשטרדם (נדפסו בפנקס ועד ארבע ארצות, סי’ תשלח-תשלט, עמ’ 403-405). וכמו כל פולמוס הגון, גם זה גרר אחריו תכתובות רבנים ודעות בעד ונגד. כמובן שגם יצאו קונטרסי מחאה משני הצדדים. רבינו הנודע ביהודה נדרש לנושא וניסה לפשר בין הצדדים. ראה עוד רנ”נ רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, ירושלים תשי”ב, עמ’ קכ-קכא. בנוגע לשימוש בכרכים עצמם אחר שכבר נדפסו, הוכרע ע”י הגאון רבי יוסף שטיינהרט מפיורדא בתשובה שכתב להגאון רבי שאול אמשטרדם (שו”ת זכרון יוסף חו”מ) תשובה העוסקת במעמדם של כרכים אלו: ”לפי עניות דעתי הדבר ברור כצהרים וכשמש בחצי השמים שמותר ללמוד מתוך הש”ס שנדפסו בזולצבאך, ואפילו נדפסו בחרם...”. חלק מנוסח השער בחלק מהמסכתות , נדפס בדיו אדומה. בכל השערים דגל המדפיס עם הכיתוב ”זלמן מדפיס”. חתימה עתיקה: מאיר יצחק גאלדבערג. 3 . מסכת יומא. לעמבערג, תרכ”ב. 4 . מסכת ביצה מן תלמוד בבלי, ”עם המפרשים אשר נדפסו מקדם, והוספות חדשות. הוצאת ”אור תורה” בודאפעסט. עפ”י הכרך הראשון נדפס בשנת תש”ב.