בידספיריט | חתימות הג' ר' יקותיאל יהודא

חתימות הג' ר' יקותיאל יהודא ראזענבערגער אב”ד דיערעש בעל תורת יקותיאל - ספר חיי אריה ב”ח קראקא תר”ן, מהרב חיים אריה ליבש הלוי הורוויץ. על השער הראשות שתי חתימות  הגאון הרב יקותיאל יהודה ראזענבערגער, נולד בסביבות שנת תרמ”ה בדיערעש לאביו הרב פרץ, שהיה מו”צ בקהילת דיערעש ותלמיד מובהק של ה”ייטב לב” אב”ד סיגעט, ולאימו מרת חיה בילא. בצעירותו למד אצל אב”ד לאפוש, ואחר כך למד בישיבת חוסט בראשות הרב משה גרינוואלד אב”ד חוסט בעל “ערוגת הבושם”. למד בישיבה בהתמדה, למרות שהיה מעונה וחלוש מחוסר מזון. נשא לאשה את הרבנית הצדקת מרת (חנטשא) חנה בת הרב מנשה גולדברג בן האדמו”ר מנאנאש רבי ברוך גולדברג, בן האדמו”ר הראשון מראצפערד רבי זאב גולדברג. נולדו להם ארבע בנים: אברהם ברוך (לימים אב”ד גמזו), חיים, יום טוב ליפא ופרץ. לאחר חתונתו, בעודו צעיר, קיבל היתר הוראה מרבו, שהעיד על גדולת תלמידו כי “הוא מלא וגדוש בבקיאות בהלכות ובהוראת איסור והיתר מתום ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, ידע למשקל ולמטרי ולברר ספיקא דדינא ממקורו עד הפוסקים האחרונים, וסברתו סברא ישרה, קולע אל השערה ולא יחטיא המטרה”. היה סמוך על שולחן חותנו בסטרופקוב במשך שנתיים, ועלה במעלות התורה והיראה, בהרחבת הדעת. נודע כרב חסיד מפורסם, תלמיד חכם גדול ומופלג, בקי בש”ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים. כיהן בתחילה כדומ”צ בקהילת מ’ וואשארהעלי. לפני מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעזוב את מקומו וחזר לעייירת הולדתו, דיערעש, שם עמד בראש ישיבה והשפיע מכל דרכיו בתורה ויראה לתלמידים רבים והגונים. הוא למד ולימד בהתמדה עצומה, מתוך דחק ועוני, ומתוך מחלות שונות וייסורים, מהם סבל בכל גופו מימי נעוריו. תפילותיו היו בדמעות שליש ובהתלהבות עצומה. מעבר לכל שאר השיעורים שלמד, למד בכל יום שבעה דפי גמרא וסיים את הש”ס בכל שנה, עד לזקנותו. התנהג בחסידות ופרישות, היה דבוק ברבותיו בכל לב ונפש ודבק בדרכי חסידים ואנשי מעשה, בהם רבו האדמו”ר משינאווא- צאנז, רבי משה הלברשטאם, האדמו”ר מבעלזא מרן רבי ישכר דוב רוקח והאדמו”ר מסיגעט, רבי חיים צבי טייטלבוים בעל “עצי חיים”. הרב יקותיאל יהודה פעל “להראות כי דרכי צדיקים וחסידים כולם בדקדוק וממוצא קדוש יהלכון ומכוונים גם על פי התורה הנגלה המסורה לנו”. הקפיד שלא לשנות ממנהגי ישראל, והזכיר מספר פעמים בספריו את תשובת הרשב”א שכתב שכל מנהגי ישראל יש להם יסוד דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום. עוד מימי בחרותו כתב חידושי תורה רבים. בין חידושיו ניתן למצוא תשובות רבות על ארבעת חלקי השולחן ערוך, חידושי סוגיות, חידושי אגדות ועוד, ופלפל רבות עם גדולי דורו. אף שהיה כבן עשרים ושלש כשעמד להוציא לאור את המהדורה הראשונה של ספרו “תורת יקותיאל”, הוא זכה להסכמות נלהבות של גדולי דורו. עם תחילת הדפסת הספר, פרצה מלחמת העולם הראשונה והמדפיס גויס לצבא. הדבר עיכב את הדפסת הספר במשך שבע שנים, ובסוף יצא הספר לאור אצל מדפיס אחר בשנת תר”פ. בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים הלכו והתעצמו, האנטישמיות התגברה ורבו הצרות והגזירות על עם ישראל, כאב את כאבם של היהודים השבויים והנרדפים והיה מתפלל בבכיות ובהתעוררות לעורר רחמי שמים. בכל יום גמר ספר תהלים בהשתפכות הנפש ועורר את שומעי דרשותיו לשוב בתשובה. בקיץ תש”א , אחרי תחילת המלחמה של גרמניה נגד ברית-המועצות, גורשו גם יהודי טרנסילוניה הדרומית, על פי פקודת יון אנטונסקו, מכפרים ומעיירות. הגירוש הוצא לפועל בידי השלטונות בלי תוכנית וסדר, והסב סבל רב ליהודים. יהודי דיערדעש גורשו לעיר המחוז טורדה, במהלך הגירוש התברר כי העיר טורדה, ומרכזים עירוניים נוספים אינם מתאימים לקליטת יהודי המחוז. לכן הקימו השלטונות בסוף 1941 ובתחילת 1942 מעין גטאות משניים וריכזו בהם את היהודים. בעקבות הגירוש התרוששו היהודים מיידית, ושכניהם הרומניים, ההונגריים והגרמנים שדדו את רכושם. באותם ימי צרות וסבל חיזק הרב יקותיאל יהודה רוזנברג חיזק את שומעיו שלא לאבד תקווה, ולקוות לישועת ה’. בסמוך לכניעת רומניה לצבא האדום, חצה הצבא ההונגרי את הגבול והשתלט על רצועה לאורך הגבול הצפוני של טרנסילוניה הדרומית, באלול תש”ד (ראשית 09.1944), רוב היהודים נמלטו משם. הצבא ההונגרי צר גם על העיר טורדה והפגיז אותה. הרב ומשפחתו ברחו מהעיר. בדרך חש הרב ברע ונפטר בי”ז באלול תש”ד, בהיותו כבן חמישים ותשע. במסירות נפש הובא הרב לקבר ישראל, תחת הפגזה. לאחר זמן הוקמו על קברו בבית החיים בטורדה מצבה ואוהל. בתקופת הכיבוש הקצרה, שארכה כמה שבועות, גזרו שלטונות הצבא ההונגרי על היהודים לשאת טלאי צהוב, החלו בהכנות להפעלת חוקי הגזע שנהגו בהונגריה, עצרו יהודים, דנו רבים למוות וביצעו רציחות בהיקף רחב. לאחר כחודש שחרר הצבא הרומני את האזור.   רבי אריה לייבוש הלוי איש הורוויץ [תרי”א-תרס”ה, 1851-1904], בן רבי שאול הלוי אב”ד טיסמניץ ותלמיד סבו רבי משולם יששכר הלוי אב”ד סטאניסלאב מחבר ספר ”בר ליוואי”. כיהן כאב”ד זאלקווא משנת תרמ”א (1881), כמו”צ בקראקא משנת תרמ”ה (1885) וכרב ואב”ד קראקא משנת תר”ס (1900). מחבר ספר ”חיי אריה” הכולל שו”ת, חידושי הלכות וביאורי סוגיות הש”ס.