Asta Bidspirit | חתימתו המיוחדת של רבינו היעב”ץ

חתימתו המיוחדת של רבינו היעב”ץ ! פסק דין מיוחד עם חתימה נאה מרבינו היעב”ץ ורבי שמואל הצרפתי (פאס) מרוקו. הת”ע לפ”ק - [1710]. - פסק דין מיוחד עם חתימות שני גדולי מרוקו בשנות הת', הלוא המה הגאונים רק יעקב אבן צור, והגה”ק ר' שמואל הצרפתי בעל ה”דברי שמואל”, ו”נימוקי שמואל”.   (פאס) מרוקו. שנת ''ע”ת דודים'' לפ”ק  הת”ע לפ”ק - [1710]. הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור המכונה ''היעב”ץ'' [תל”ג - תקי”ג]  ראש לכל רבני המערב. רב בעיר פאס יחד עם רבו רבי יהודה אבן עטר, היה בקי גדול בכל מנהגי הספרדים ובקבלה מעשית 'ולא הניח דבר גדול ודבר קטון' (שם הגדולים להחיד”א). מגדולי וקדושי חכמי מרוקו. בעל שו”ת ”משפט וצדקה ביעקב”, כבר בילדותו התבלט בקדושתו וצדקותו. בצעירותו התמנה לדיין בבית הדין לצד רבי יהודה בן עטר ורבי שמואל הצרפתי, לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר כיהן כראב”ד כשלצידו משמש רבי שמואל בן אלבז. לאחר כשלושים ואחת שנים כרב ואב”ד פאס, עבר למקנאס שם כיהן בדיינות לצד רבי משה בירדוגו – המשבי”ר כאחת עשרה שנה. בסוף ימיו חזר לפאס. קברו הפך למקום תפילה ועליה לרגל בקרב יהודי מרוקו.  לאחר פטירתו של רבי יהודה בן עטר ירש אותו רבי יעקב כאב בית הדין. בתפקידו זה הוכר כגדול הפוסקים בקרב רבני מרוקו. באותה תקופה כשהנהיג את קהילת פאס חיבר את הספר ”משפט וצדקה ביעקב”. כמו”כ חיבר גם ”עט סופר” ”לשון למודים” ”עת לכל חפץ”.  הגה”ק סידנא רבינו שמואל הצרפתי זללה”ה אב”ד ור”מ בעי”ת פאס יע”א  (ת”כ - תע”ג) היה ראש ישיבה, דיין ומו”ץ בעיר פאס שבמרוקו. מחבר הספר ”דברי שמואל”, ”נימוקי שמואל” וספרים נוספים. רבי שמואל נולד בשנת ה'ת”כ (1670), לרבי אברהם הצרפתי, שהיה מחכמי יהדות פאס ובן לשושלת רבנים מפוארת בקהילת המגורשים. מקום לידתו המדויק אינו יודע, אך ברור כי בהיותו בן שמונה עשרה, ובשנות העשרים המאוחרות לחייו, הוא למד בעיר סלא שבמרוקו ואף יצר שם כמה מחיבוריו. יש רגליים לדבר שהוא אף העמיד בעיר סלא תלמידים, ומהם תלמידו רבי יוסף ביבאס. בשנות צעירותו הוא נשא דרשות מעמיקות המשיבות על השגות רבי אליהו מזרחי על פירושי הרמב”ן ומפרשים אחרים על התורה, וניתן להסיק מכך שבדרשותיו נכחו תלמידי חכמים ולמדנים. כראש ישיבה עמד בראשות ישיבה בעיר פאס. נראה כי חלק ניכר מחידושיו הוא יצר במהלך הלימוד כראש ישיבה. בהקדמתו למסכת ברכות הוא מתנצל ”לא עיינתי אותה כי אם עם תלמידים קטנים הרבה המתחילים בלימוד הגמרא”. במקומות אחרים הוא רומז על דברים שנאמרו בישיבה, ולמשל: ”דרכים רבים נאמרו בזה בישיבה”, ”וקצת מהמעיינים פירושו”. בין תלמידיו ישבו חכמים המבוגרים ממנו, וכפי שהוא כותב: ”צעיר אני לימים והם ישישים, על כן זחלתי ואירא מחוות דעי, אך מאחר והם הרשותי אחוה דעי”. כדיין בפאס החל מקיץ ה'תנ”א (1691) הוא חותם על פסקי דין עם דייני פאס בהרכבים שונים, ובעיקר עם רבי יהודה בן עטר, רבי שלום אדרעי, רבי אברהם אבן דנאן ורבי יעקב אבן צור (כמו בפס”ד שלפנינו). מוקדם לכך, בשנים ה'ת”ס - ה'תע”ב, הוא חתם על כמה מתקנות המגורשים שהותקנו על ידי חכמי העיר פאס. שיטתו בלימוד דרכו בלימוד התלמוד הייתה כפי הדרך שפותחה במרוקו, ללמוד תחילה את התלמוד מבלי להסתייע בדברי הפרשנים, ואחר כך לעיין בפירושי רש”י ותוספות ולדקדק בדבריהם, ולנמק את פירושיהם אם אינם מוכרחים לפי העיון הראשוני. כמו כן, הוא הגיה הגהות רבות את נוסח פירושי רש”י והתוספות. בין המפרשים האחרונים מועדף עליו רבי שלמה אלגאזי. דרכו הייתה לעיין היטב בסוגיות התלמוד ולהציע להן פירושים מקוריים, כאשר אין הוא נרתע מלחלוק על הקדמונים. וכפי שהוא כותב: ”ואל יאשימני הרואה במה שאני מכניס ראשי בין ההרים הגדולים, שבאמת אני אומר כי כל זה בא לי מאהבת התורה ואהבת האמת לאמתו. גם מצאתי און לי במה שמצאתי לרבותינו ז”ל, יגעת ומצאת תאמין. ואין אני שולח יד לכתוב שום דבר אלא עד שאני טורח לעיין בכל מאמצי כוחי, וסוף סוף אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.”. וכך: ”הנך רואה בעיניך כי נשאתי ונתתי בדברי רבותינו הצרפתים, בעלי התוס' ז”ל, והעמקתי בדבריהם עד מקום שידי מגעת, ונכנסתי לפנים ממחיצתי להכריע בין ההרים הגדולים רבני וגאוני עולם ז”ל, ואין להאשימני על ככה, כי אהבת התורה ושמחת התורה שניהם גרמו ותורה היא וללמוד אנחנו צריכין...” עם זאת, במקומות רבים הוא מתאמץ ליישב את דברי הרמב”ם. חיבוריו דברי שמואל על מסכתות התלמוד. נדפס לראשונה באמסטרדם ה'תנ”ט,   נמוקי שמואל - הגנה על פירושי הרמב”ן ומפרשים אחרים על התורה, מפני ההשגותיו של רבי אליהו מזרחי. נדפס באמסטרדם ה'תע”ח. ערוגת הבושם - ביאור שיטתי על מסכת שבועות וקצת חידושים על רמב”ם. נדפס לראשונה יחד עם הספר נימוקי שמואל, מועלפת ספירים - חידושים על מסכת עבודה זרה. נדפס לראשונה יחד עם הספר נימוקי שמואל,   מחדש עם מבוא והערות על ידי רבי משה עמאר (לוד, תשנ”ז). חידושים בכתב יד רבי שמאול היה ידוע חולי וצער והוא נפטר ביום ב' באב ה'תע”ג (יולי 1713). ידועים שני בנים שנולדו לרבי שמואל, רבי אברהם ורבי וידאל, הם טיפלו בכתביו והביאו אותם לדפוס. מצב טוב. שיקומי שוליים בפינות הדף. פריט היסטורי בן למעלה מ300 שנה מיהדות המזרח!