פסגת החסידות! הגמרא של קודש הקדשים 'בעל התניא' בה הגה כל ימי חייו.

וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר׃ וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו׃

מסכת הוריות מן התלמוד בבלי, מהדורת אמסטרדם, תפ"ז. העותק האישי של קודש הקדשים רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד. מהדורת דרכים מפוארת שליוותה את הרבי כל ימי חייו מילדות ועד שיבה ובפרט במסעותיו הארוכים מלאי ההוד בערבות רוסיה הלבנה: ליאזנה-מעזריטש-ויטבסק-ליאדי-האדיטש. בדף הפורזץ האחורי חתימת יד קדשו המרטיטה של האדמו"ר הזקן: "ש' זלמן באמ"ו ברוך". כפי שהיא ידועה ומוכרת לנו מחתימותיו הרבות האחרות המופיעות בספר "אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר הזקן" (מהדורת תשע"ב). מצורפים אישורי מומחים לכתבי יד.

לפי שנת ההדפסה המוקדמת ולפי חתימת קדשו של בעל התניא שאינו מזכיר את אביו - הצדיק הנסתר רבי ברוך - בברכת הנפטרים, אנו למדים לדעת כי הגמרא שלפנינו ליוותה את בעל התניא כל ימי חייו ממש, החל משנותיו המוקדמות ביותר, ימי הבניין, בהסתופפו ב'צילא דמהימנותא' של ה'מגיד הגדול' ממעזריטש, אליו החל לנסוע בהיותו כבן 20 שנה. בגמרא זו, שהינה מהדורת 'ובלכתך בדרך', וודאי הגה ללא הרף, בנסיעותיו הארוכות מוויטבסק למעזריטש שארכו בשעתו ימים ואף שבועות. לא תהיה זו השערה מרחיקת לכת לומר שגם בנסיעתו המפורסמת כעשר שנים לאחר מכן, ביחד עם רבו-רעו האדמו"ר רבי מנדל'י מוויטבסק, אל הגאון מווילנא בכדי להתווכח עמו על תנועת החסידות, נטל עמו לדרך גם כן את הגמרא הזו - מסכת הוריות, שהסוגיות שבה עוסקות כידוע בליבת טענותיהם של המתנגדים כנגד תנועת החסידות.

הלב מחשב להתפלץ מהתרגשות, כאשר הינך ממשש במו ידיך את הגווילים העתיקים והמקודשים עליהם רכן גאון ישראל וקדושו מרנא בעל התניא, בהתמדתו המפורסמת לילות כימים בדבקות נוראה ובהתאחדות עם אור האין סוף. רטט שלא מעלמא הדין חולף בגווך, למחשבה שעם עותק זה ממש למד בעל התניא כצורב צעיר בחברותא עם רבי אברהם 'המלאך' בנו של המגיד ממעזריטש ויחדיו ניגשו עמו אל המגיד הגדול, לדון אודות קושיא או הערה שהתחדשו להם. וכך במשך כל שנות חייו צעדו יחדיו הספר הקדוש והסופר הקדוש, דבוקים ואחוזים זה בזה, לאורך ההרפתקאות נוראות ההוד שעברו עליו בימי חלדו, נדודים, מאסרים ומלחמות.

לפנינו ללא ספק הפריט החב"די המקודש ביותר שהוצג אי פעם במכירה פומבית!

להלן מספר הבהרות:

א. מצינו בששה מקומות שבעל התניא חותם "זלמן בן ברוך" בלבד, ולא את שמו המלא. לדוגמה, ראה בספר "אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר הזקן" מהדורת תשע"ב בעמ' 56, 57 (2 חתימות), רכו, שו, תקב.

ב. ישנו מכתב מאחד מתלמידי הרמ"מ מויטבסק שכתב בשנת תקמ"ג, בשנות השלושים לחייו של בעל התניא, כשהתגורר בהורודוק, בו כותב עליו "הרב מהור"ר ש' זלמן מהראדאק" [כפי נוסח החתימה שלפנינו]. (ראה: בכתב עת "קתדרה", ניסן תשנ"ב, גליון 63, במאמרו של הרב יהושע מונדשיין ז"ל, עמ' 94, הערה 99, ובגליון 64, תמוז תשנ"ב, עמ' 93; יסוד המעלה, מאת הרב אהרן סורסקי, מהדורת תש"ס, כרך ב, עמ' מו, הערה 1, ובעמ' תמג, תנב; קטלוג קדם 61, בצילום בעמ' 103).

ג. כרכי הגמרא של הוצאת אמשטרדם היו בשימושו של בעל התניא וחביבות עליו. ראה ברשימת הספרים שנלקחה בעת מאסרו השני שחלק מהש"ס שלו היה מדפוס אמשטרדם (ראה לדוגמא בספר "מסע ברדיטשוב" מאת הרב יהושע מונדשיין ז"ל, מהדורת תשע"ז, עמ' 120, פריט מספר 10). כמו"כ במכתבו של בעל התניא למדפיסי ש"ס סלאוויטא הוא כותב להם: "והש"ס ידפס מדפוס אמשטרדם, שהם מוגהים היטב" (אגרותיו, עמ' רנב).

האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי - בעל התניא והשולחן ערוך [תק"ה - תקע"ג], מגדולי הדורות שקמו לעם ישראל ופה שלישי לבעש"ט, מייסדה של חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב את 'שולחן ערוך הרב' ספר שכל עם ישראל, מתנגדים כחסידים, קיבלוהו עליהם לדורות עולם כאחד מספרי ההלכה החשובים ביותר שבכל הזמנים (המתנגדים נהגו לכנותו 'שו"ע הגר"ז', ראה: משנה ברורה). כאשר בקרו הוריו של אדמו"ר הזקן, הצדיק הנסתר רבי ברוך פויזנר (מצאצאי המהר"ל מפראג) וזוגתו רבקה אצל הבעש"ט, הבטיח להם הבעש"ט "למועד הזה ממש אתם חובקים בן". ואכן בדיוק שנה לאחר מכן, ביום רביעי י"ח באלול שנת תק"ה נולד שניאור זלמן, בעיירה קטנה ליד העיר ליאזנא. לפי האגדה החב"דית, הבעש"ט היה זה שגזז את שערותיו בהגיעו לגיל שלוש. בגיל שמונה כבר היה בקי בסידור "שער השמים" של השל"ה, והתנהג לפי הנהגות השל"ה. כמו כן כתב באותן שנים פירוש על התורה שכלל את הפירושים של רש"י, אבן עזרא ורמב"ן אך לאחר שחלם כי רש"י, אבן עזרא ורמב"ן תובעים אותו לדין, שרף את הפירוש! בהגיעו לגיל בר מצווה בשנת תקי"ח, כבר הוכתר בתארים: גאון, רב תנא הוא ופליג. בגיל שמונה עשרה סיים ללמוד את התלמוד עם נושאי כליו ואת ספרי הראשונים והאחרונים. בשנת תקכ"ד החליט לנסוע ללמוד אצל המגיד ממזריטש. בהיותו במזריטש למד בחברותא בהתמדה נוראה לילות כימים עם רבי אברהם המלאך (בנו של המגיד). בהיותו בגיל עשרים וחמש החל בהוראת המגיד לחבר את "שולחן ערוך הרב". בשנת תקל"ד נסע יחד עם רבי מנחם מענדל מויטבסק אל הגאון מווילנה, אך הוא לא קיבלם. בשנת תקמ"ח (1788) כעבור חמש-עשרה שנה מהסתלקות הרב המגיד ולאחר לחצים מגדולי הדור, קיבל אדמו"ר הזקן על עצמו להיות רבם ומנהיגם הרשמי של החסידים. בשנת תקנ"ט (1798) הלשינו המתנגדים על אדמו"ר הזקן שהוא אוסף כסף לטובת הטורקים, במטרה להפיל את הממשל הרוסי. ביום כ"ד בתשרי אסר שלטון הצאר את אדמו"ר הזקן והוא נידון למוות כמורד במלכות. לבסוף הצליחו להוכיח את חפותו וביום שלישי י"ט בכסלו תקנ"ט לפנות ערב, שוחרר. בזמן שבאו לבשרו על שיחרורו אחז בתהלים בפסוק "פדה בשלום נפשי". יום צאתו לחירות, י"ט בכסלו, הפך ל"חג הגאולה" בקרב חסידי חב"ד והוא נחוג עד עצם היום הזה. 

מפרט: מסכת הוריות, מהדורת אמסטרדם, תפ"ז [1727]. יד דף. מהדורת דרכים מפוארת בסידור טיפוגרפי ייחודי עמוד מול עמוד. 

מצב; טוב. סימני שימוש רבים, שכמו מהווים עדות חיה לאגדות אודות התמדתו המופלאה. סימני שחיקה בפינות הדפים כתוצאה מדפדוף רב שנים. כריכת חצי עור עתיקה.

מצורף אישור אותנטיות חתום, מאת מומחה כתבי היד החסידיים (שגדולי האספנים נדרשים לחוות דעתו) הרה"ג יצחק ישעיה ווייס, אב"ד נווה אחיעזר, בני ברק. כמו כן אישור מאת הרה"ג יוסף צבי לידר מומחה לכתבי יד ובפרט כת"י חב"דיים, מעורכי הספר "אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר הזקן" [מהדורת תשע"ב].