ז׳אנר ציורי ריאליזם מתחזק בארצנו - בקוקו מכבדים את המגמה ומביאים לכם במכירה מס׳ 33 תשעה אמני ריאליזם ישראלי עכשווי, לצד אמנים ואמניות ותיקים ומוכרים ומספר אמנים חדשים שנכיר לכם במכירה זו.
ראיליזם: גאלה גילן עם 6 ציורי שמן יפייפים, יובל יוספוב לראשונה בקוקו ציירת מרשימה ומבטיחה רק בת 25, דניאל צוברי צייר הפרחים שמכר את כל עבודותיו במכירה האחרונה, ישראל דרור חמד שהציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב ב2020 עם שני ציורי שמן, רוני יפה מציירת ציורי טבע דומם ועוקבת אחרי המאסטרים מהמאה ה-18, ותציג גם את העבודה ׳׳יעל׳׳, אביה חלבי עם 3 ציורים מסדרת בלוני הגז המשגעת, דורון וולף עזב אותנו למען הצלחתו כאמן באמריקה והשאיר לנו עבודה אישית ומיוחדת, זהר טל ענבר עם 3 ציורי שמן רומנטיים ורישום, ורננה טרמצ׳י עקבית אחרי המאסטר ורמיר.
קוקו לקחה לאייל אסולין את הפסל ׳׳מוטי׳׳ שהיה שייך לו וממוספר AP - פסל אחרון חביב בהחלט מהסדרה - אין יותר ולא יהיו מהפסל המדובר
זויה צ׳רקסקי עם עבודת שמן ׳׳יפו׳׳ במחיר פתיחה מפתה
לנה רבנקו מפנקת אותנו עם 4 עבודות נייר ופסל
תמצאו גם קולאז׳ים של בניינים מוכרים מתל אביב שיצרה צליל בנדריהם
אורן עילם לראשונה בקוקו עם שירים על שלטי תחנות אוטובוס מקוריים - וואו!
וגם - לראשונה בקוקו עבודות רקמה פמיניסטיות של יערה חוצן
קוקו דואגת לכם לטוב ביותר, צרו קשר 0558859447
תהנו ובהצלחה :)
(כמו תמיד - המחירים כוללים מע׳׳מ ואין תוספת מע׳׳מ)
|
פריט 24:
ישראל דרור חמד
|
|
|
נמכר ב: $850
מחיר פתיחה:
$
500
הערכה :
$1,500 - $2,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
׳׳פרופיל׳׳ 2018
ישראל דרור חמד צייר ישראלי צעיר ומבטיח שהציג תערוכת יחיד במשך חצי שנה במוזיאון תל אביב לאמנות, הכניסו עבודותיו לאוסף האמנות שלכם
שמן על קנבס
36/46 ס׳׳מ
חתום
את תערוכת היחיד של ישראל דרור חמד ׳׳צייר־לקט׳׳ במוזיאון תל אביב לאמנות אצרה רותי דירקטור
ישראל דרור חמד (יליד 1975),
זוכה בפרס על שם חיים שיף לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית לשנת 2020, רכש את הכשרתו בציור במשך שלוש שנות לימודים אצל האמנית מאיה כהן-לוי. במרכז הציור שלו דמויות של גברים, לעיתים מישירים מבט אל הצופה, אבל בדרך כלל מפנים את מבטם מהצופה והלאה, מכונסים בעצמם, שקועים בעולמם. את מרבית הגברים שחמד מצייר הוא פוגש באקראי, מבקש את רשותם לצלם אותם, ומצייר אחר כך על פי התצלומים. בתוך הפרקטיקה המוכרת של ציור על פי תצלום, הוא מעניק למעשה הציור עמדה עקרונית, שגואלת את הדמות האנושית (הגברית, במקרה זה) מהרוויה מאינספור דימויים מצולמים. בעדינות, הוא קושר את הארוטיקה של עצם מעשה הציור למושאי המבט שלו.
נקודת המוצא של חמד בבואו אל הציור — ציור פיגורטיבי של דמויות מהחיים, נידונה לקחת בחשבון את ההיסטוריה של הז'אנר ואת אבותיו; את הילת ציור השמן ואת הביקורת המוטחת בו, בדיעבד, בעוון קולוניאליזם, קפיטליזם ושוביניזם; ואת המקום שממלא הציור הפיגורטיבי החדש בפוליטיקת הזהויות המורכבת. חמד מגיע לציור מצויד בהערצה גדולה לגדולי הציור, בענווה ביחס למקומו שלו, ובתשוקה עזה אל מעשה הציור עצמו. מתוך הכרה בערך הזירה שלתוכה הוא נכנס, הוא מביט נכחו בשחקניה הראשיים — לא פחות מקרוואג'ו, סרג'נט, סזאן, מאנה והוקני, ומנסה לצקת לתוכה, בשקט וללא הצהרתיות, ממד של עכשוויות וקול משלו.
את מושאי מבטו הוא מצלם במכשיר הטלפון, או במצלמת כיס קטנה, ומעביר את הדימוי הדיגיטלי לדיוקן שמן על בד, לעיתים בגודל טבעי, לעיתים מעל לגודל טבעי. בבסיס העשייה מאוהבוּת — במעשה הציור, ובמושאי המבט. כך אפשר להבין את המוטיבציה שלו כשהוא מותח את המבט החטוף של הצילום, ומשהה את משך ההתבוננות — שלו, שלנו — בדמות המצוירת. ההשהיה יוצרת מרחב חדש של מבטים ושל יחסים, שבו לוקחים חלק כל המעורבים בזירת ההתבוננות — הדוגמן, הצייר והצופה. מול המיידיות, הזילות, והרוויה האינסופית של דימויים דיגיטליים, מציע עצמו הציור האיטי, המסורתי והמאוהב כמרחב של חסד.
בין המבטים המוסתרים או הישירים של הדמויות המצוירות מתגבש המרחב שבו חמד ממקם את גיבוריו, מול הצופים שלו: בין התגרות להימנעות. מעשה הציור מסתמן כהתנגדות שקטה לעמדות לוחמניות באשר הן, לדיכוטומיה שחוקה בין נשי לגברי, ולתפישה מצומצמת של מהו העכשווי. הוא מציע את המסורתי כדרך לפרק מוסכמות.
תפריט נגישות
